*, ש"ז, — מעשה המשלשל ומוריד דבר בשלשלת וכדו': שתי חצרות לזה בזריקה ולזה בשילשול, שמואל אמר שילשול מותר הוא כדרכו (ירוש' ערוב' ח ב).תנינן חשיכה יצאו וצלו את פסהיהן ואת אמר הכין, לשילשולו לתנור להרכבו והבאתו (שם פסח' ו א). כותל שבין שתי חצירות לזה בשילשול ולזה בשילשול (ערוב' פג:). — ושלשול הפֵרות בענפיהם, שקיעת הפרות בכפיפת הענפים למטה: חרובין שילשולן הוא חנטן (ר' חיננא בר פפא, ירוש' שביע' ד ט, שם מעשר' א ג). — ושלשול במעים, יציאה לנקבים: ששה דברים סימן יפה לחולה, אלו הן עטוש, זיעה, שלשול, קרי ושינה וחלום (ברכ' נז:). — ובסהמ"א, בפרט במשמ' שלשול מעים, יציאה חזקה לנקבים,  Durchfall; diarrée, diarrjea: אם יאכל הרבה יקחוהו שלשול ויבא להתאחר מן השיירא (ערוך ערך מע). וכן כל מה שהוציא בנסיון בשלשול האשקמוניא לבטן ועצור לבטן העפצים הידועים (מלות הגיון ח). המקום יכה בשלשול קיבתך עד אשר לא תוכל לעצור את צאתך ואומר וכו' אם אחזני שלשול אולי יהיה לי מרפא וארוכה וכו' כי אמר גאלינוס כאשר יקרה לאדם שלשול מן הליחות אשר הטבע צריך להוציאם מן הגוף ולפנותם יחזקו בו כל האברים ויהיה סבת בריאותם (ר"י זבארה, ספר שעשעועים יא, דודזון, 126). ולכאב השנים ובקע השפתיים ורפיון הידים ושלשול המעים (ר"י חריזי, תחכ' ל, טופורובסקי, 255). כמו שיורה השלשול הנוטה לשחרות על חולי הטחול והשלשול הדומה למים שנרחץ בהם הבשר מורה על חולי הכבד (יעקב הקטן תלמיד רמב"ן, אגרת השלשול לבן רשד). יש צניעות שטובה הימנה תמורתה כגון שיש לו שילשול אם לא יגביה בגדיו ביותר שמא יטנפו נצוצות ממימי רגליו (ספר חסידים תתתתשלה). באתי מבית הכנסת בכאב במעי והי"ל שלשול והייתי סר וזעף (חיד"א, מעגל טוב, 137).