1, קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', שִׁלַּשְׁתָּ, יְשַׁלֵּשׁוּ, שַׁלֵּשׁוּ, — חלק לג' חלקים,  in 3 Teile teilen; diviser en trois parts; to divide in three parts:  שלוש ערים תבדיל לך בתוך ארצך אשר יי' אלהיך נתן לך לרשתה תכין לך הדרך וְשִׁלַּשְׁתָּ את גבול ארצך אשר ינחילך יי' אלהיך והיה לנוס שמה כל רצח (דבר' יט ג). — ובמשמ' עשה הפעם השלישית,   z. drittenm l tun; faire p. la troisième fois; to do a third time:  ויאמר מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העלה ועל העצים ויאמר שנו וישנו ויאמר שַׁלֵּשׁוּ וַיְשַׁלֵּשׁוּ (מ"א יח לד). — ובמשמ' עשה ביום השלישי: ויאמר לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך וְשִׁלַּשְׁתָּ תרד מאד2 ובאת אל המקום אשר נסתרת שם ביום המעשה (ש"א כ יט). — ובתו"מ: התוכף תכיפה אחת אינה חבור וכו' רבי יהודה אומר עד שישלש (כלא' ט י). קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו אף על פי שלא שלשו מימיהם (פסח' ה ז). שנים שהיו בעיר אחת, שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה וכו' כיצד יעשו ישלשו (ב"ב י ז). שאם בא דין לפניך פעם אחת שתים שלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו (ספרי דבר' טז). איזה הוא קמיע מומחא כל שריפא ושנה ושילש (תוספת' שבת ד ט). נאמן הרופא לומר קמיע זה מומח' ריפיתי בו ושניתי ושילשתי (ר' אבהו בשם ר' יוחנן, ירוש' שבת ו ב). אם קרית לא שנית ואם שנית לא שילשת ואם שילשת לא פירשו לך (מו"ק טז:). לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא (קדוש' ל.). לעולם ישליש אדם את מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו (ר' יצחק, ב"מ מ"ב.). מעשה באיש אחד שהיה עומד בבית הכנסת ובנו עומד כנגדו וכו' עונה דברים של תפלות וכו' ולא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה עד שמת אותו האיש וכו' שוב מעשה באדם אחד שהיה מתחרט שלא קרא ולא שנה וכו' ולא יצאת אותה השנה ולא שינתה ולא שילשה3 עד שעלה אותו האיש מבבל לארץ ישראל ועשאוהו שר החיל של קיסר (מד"ר במד' ד). שהיו משלשין היום שליש לתורה שליש לתפילה שליש למלאכה (שם קהל' ג, ראה חיים). — *ובמשמ' חִלֵּק בכלל, גם שלא לג' חלקים: היו שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל, שנים בראשונה ושנים בשנייה ושנים בשלישית משלשין ביניהם (ב"ב ג ד). משלשין בממון ואין משלשין במכות כיצד העידוהו שהוא חיב לחברו מאתים זוז ונמצאו זוממין משלשין ביניהם (מכות א ג). בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס אמר רבי בא על ידי שהוא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח (ירוש' ברכ' ח א). — ובתפלה: נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קדש המשלשים לך קדושה (נקדישך, קדושה). כלם קדושה לך ישלשו (כתר, שם). שומר גוי קדוש שמור שארית עם קדוש ואל יאבד גוי קדוש המשלשים בשלוש קדשה לקדוש (שומר ישראל, תפלת שחרית). — ובסהמ"א: אשר על כן במרירות ובאנחה אנחנו כופלים ומשלשים מליצתינו בעד האביונים השבוים (פנקס ועד ארבע ארצות, היילפרין, 155). — ואמר הפיטן: כתב שלישים שלשי (ר"א קליר, ארץ מטה, יוצר א שבועות). — ואמר המשורר: שנה בשנה ינצלוהו ובשביעית לא יטשוהו יבצרוהו ויעוללוהו ישנוהו וישלשוהו (ראב"ע, אח ועבד, כהנא א, 180).

— פֻע', שֻׁלַּשׁ, בינ' מְשֻׁלָּשׁ, — כפול שלשה, וגם במשמ' בן שלש שנים, בן השנה השלישית, עי' מְשֻׁלָּשׁ: שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה וכו' כיצד יעשו ישלשו, ואם היו משולשים יכתבו סימן (ב"ב י ז). ושלשת, שיהו (ערי המקלט) משולשות (ירוש' מכות ב ז). דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים (רבה בר מרי, ב"ק צב:). שיהו נכסיך משולשין שליש בתבואה שליש בזיתים ושליש בגפנים (ב"מ קז.). וזה (לוי) אותיותיו משולשין וזו (יון) אותיותיה משולשין (מד"ר ויחי צט). — ואמר הפיטן: שלישים כתבת לעם משלש שלשת שליש משבט שלישי (ארח, חיים, יוצר ב שבועות).

— הִפע', הִשְׁלִישׁ, — הפקיד בידי שָׁלִישׁ4: המשליש מעות לבתו והיא אומרת נאמן בעלי עלי יעשה השליש מה שהושלש בידו (כתוב' ו ז). מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו הגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן (ב"ב י ה). המשליש מעות לחתנו לוקח מהן שדה לבתו (כתוב' סט:). — ובסהמ"א: וכן כל שנים שיש להם עסק ומשלישין אותו היסק ביד השליש להיות שליש עליהם ונאמן (ספר השטרות לר"י ברצלוני 117). והשלשנו ביד פלוני בן פלוני כך וכך ממון והשלשנוהו לעשות בהן לנו דבר פלוני (שם, 118).

— הָפע', *הָשְׁלַשׁ, — שהשלישו אותו: המשליש מעות לבתו וכו' יעשה השליש מה שהושלש בידו (ר"מ, כתוב' ו ז). — ובסהמ"א: מאשר הושלשו השטרות על יד שליש הושלשו לתתם לקרובו (תשו' גאו', בית תלמוד ד, 219). שליש שהושלש שטר בידו לשיפרענו ביום פלוני (שו"ע חו"מ נה ה).

— הִתפ', הִשְׁתַּלֵּשׁ, — ששלשו אותו: אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש (מכות ג יא). כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באהל מועד ונשתלשו בערבות מואב (ר' עקיבא, חגי' ו:). כצורף הזה שמכניס הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שמזוקקות כך פרשה זו נאמרת ונשנית ונשתלשת (מד"ר ויקר' לא). כיון שנשתלש בחטא נעשה מועד לעבירה (שם במד' ט). — ובסהמ"א: אבל המלים אשר בתחלתם נון יוד הא הנראים כנשרשים לא יעמדו עד השתלשם בהם ואשר ישתלשו יבדל לעת מקריהם (ספר דקדוק לר"י חיוג, דוקס, 128). כמשלש חדשים, רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם, ולשון כמשלש חדשים כהשתלש החדשים (רש"י, בראש' לח כד). שליש שנשתלש לכך (הוא, כתוב' ע.). שאם נטעה ישתלש העונש בין כולנו (הוא, סנה' ז:). דגבי מחשבת חוץ לזמנו כתיב שלישי ודרשינן שיהא אותו חוץ משולש בדם ובשר ואימורין דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר הכמות נשתלש בכל אלה (הוא, זבח' לו.).

— נִפע', נִשְׁלַשׁ, — כמו הָפע': ראשון מאשר הושלשו השטרות על יד שליש הושלשו לתתם לקרובו זה אחר מיתת ראובן ואלו מכירה גמורה מעכשיו היתה לא היו השטרות נשלשין (תשו' גאו', בית תלמוד ד, 219).