שִׁלֵּשׁ

תוש"ז, רק מ"ר שִׁלֵּשִׁים,— בן הדור השלישי1, Ur)enkel; arriére) petit fils; (great-)grand child) : וירא יוסף לאפרים בני שִׁלֵּשִׁים גם בני מכיר בן מנשה ילדו על ברכי יוסף (בראש' נ כג). אנכי יי' אלהיך פקד עון אבת על בנים על שִׁלֵּשִׁים ועל רבעים לשנאי (שמות כ ה, וכעין זה שם לד ז, במד' יד יח, דבר' ה ט).—  ובתו"מ: פיטמה חציים כשירה, שילשים ורבעים לא שמענו (ירוש' יומא ד ה).—  ובסהמ"א: והנה השמות שִׁלֵּש רבע בקיום הצירא אף  ברבוי שִׁלֵּשִׁים רבעים (חלקת השם סי' יג).



1 [מן המקרא, שאין גם המלה נכד משמשת בו במשמ' בן הבן דוקא, לא ברור אם שלשים הם בני הנכדים או הנכדים עצמם, ועל כן דעות החוקרים חלוקות בענין.]

חיפוש במילון: