* 1, ש"ז, — כפיה להמרת דת ישראל באחרת, בפרט לנצרות, Zwang zum Übertritt (in Religion); contraite àchanger la confession; change of religion by force: כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגים אותה בפרהסיא (ספרי דבר' עו). בית מוסייאות שהעמידו גוים בשעת השמד אף על פי שעבר השמד הרי אילו אסורות (תוספת' ע"ז ה ו). ולא בשעת השמד גזרו מכיון שעבר השמד יהא מותר (ירוש' שבת ו א) בראשונה גזרו שמד ביהודה וכו' והיו הולכין ומשעבדין בהן ואונסין את בנותיהן וגזרו שיהא איסטרטיוס בועל תחילה וכו' אף על פי שבטל השמד המנהג לא בטל (שם כתוב' א ה). בשעת השמד הכל אסור (שם ע"ז ה ח). וירח ה', הריח דורו של שמד (מד"ר בראש' לד). שני תלמידים משל ר' יהושע שינו עטיפתן בשעת השמד (שם שם פב). מעשה בשעת השמד בחנוני אחד מישראל שהיה מבשל בשר טהור ובשר חזיר ומוכר שלא ירגישו בו שהוא יהודי וכו' (שם במד' כ). בשלפי השמד נתכנסו רבותינו לאושא וכו' (שם שה"ש, סמכוני באשישות). השביען בדורו של שמד , בצבאות שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בהן או באילות השדה ששופכין דמן על קדושת שמי בדם הצבי ודם האיל (שם שה"ש, השבעתי אתכם). אם יאמר לי אדם תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד, אבל בדורו של שמד אינו יכול לסבול, ומה היו עושים בדורו של שמד , היו מביאין כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באש ונותנין אותן תחת שיחתן ומשיאין נפשותם מהן וכו' (ר' חייא בר אבא, שם שם, וכעין זה פסיק' ר"כ בשלח, פז.). אחד בימי עמרם ואחד בדורו של שמד (שם שם). זה דורו של שמד, ממתים ידך מומתים מידך (שם אסתר, גם ושתי). — ומ"ר שמדים: אם ראית אחיך פורק עולה של תורה מעליו גזור עליו שמדים ואתה שולט בו (ר' יוסי בר חלפתא, שם בראש' סז). — ובסהמ"א גם במשמ' המרת הדת שלא בכפיה: שגזרו שמד על בני ארץ ישראל שלא יקראו קריית שמע ולא יתפללו (שו"ת הגאו' מן הגני', 50). ובכל ספרים ראשונים הישנים שמימות משה ועד עכשיו לא נהגו לכתוב בריק זה, אלא משנים מועטים מפני שמנהג שמד הוא שגזר אדום הרשעה שמד על ארץ ישראל שלא יקראו בתורה (אוצר הגאונים י, התשובות, לוין, 96). הרחמן יצילנו מגזרת כל מיני שמד (סדר רב עמרם השלם א, קפד). ואותן ב' ישיבות לא ראו לא שבי ולא שמד (פירקוי בן באבוי, תרביץ ב, 395). ומנוחה מכל פחד ובהלה ומכל שמד2 ומכל תקלות וגזרות רעות (ר' נתן עמרם, עלוי נשמות, ליבורנו תרכח, יח:). — ומ"ר °שמדות: אלו המידות הטובות שלמדו ישראל ע"י הצרות והשמדות (מדרש שה"ש ז יד, גרינהוט, מו.). שקצרה ידי חכמי ישראל מלעסוק במשנ' על פה מרוב דוחק הצרות מטלטול הגליות והשמדות (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה, ח). וגזרו עליהם גזירות קשות לכל הנשארים מהשמדות (שבט יהודה, שמד מ"ט, שוחט-בער, קיט). אמרו ישראל לפני הב"ה, רבונו של עולם, כמה שמדות וגזרות היא גוזרת עלי כל היום מלכות הרשעה (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ב, ענעלאו, 100). — ואמר המשורר: היו עמי כצאן אובדות וגזרו עליהם שמדות (עדת ישורון, שם שם, 451). ועי' שְׁמָדָה.