שִׁמְדוֹן
* , — שם מלך השדים1: בשעה שהיה הולך ליטע כרם פגע בו שידא שמדון (מד"ר בראש' לו). פעם אחת הייתי מהלך משתעה בטבעתי ובא לי שיד שימדון וחטפה ממני והשליך אותה לים (מדרש שה"ש ג ח, גרינהוט, כט:).— ובסהמ"א: ואחרים אמרו כי היא (נעמה) היתה אשת שמדון אם אשמדיא וממנה נולדו השדים (רמב"ן, בראש' ד כ).
1 [עי' אשמדאי, הערה.]