°, ש"נ, — שה"פ מן קָשַׁב, כמו שְׁמִיעָה: אין אומר ואין דברים ואין קשיבה למעלה שנאמר בלי נשמע קולם, אבל למטה יש להן קשיבה שנאמר בכל הארץ יצא קים (מדה"ג, בראש' א יז, מרגליות, מד.). אזונם, ענין שמיעה וקשיבה, מלשון יאזין זאת (באור המלות בס' בחינת עולם לר' בדרשי, פרק טז).