ש"ז, — אבן קשה1: חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שָׁמִיר (ירמ' יז א). כְּשָׁמִיר חזק מצר נתתי מצחך (יחזק' ג ט). ולבם שמו שָׁמִיר משמוע (זכר' ז יב). — ובתו"מ: משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים (סוטה ט יב). עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר וכו' והשמיר והכתב והמכתב והלוחות (אב' ה ו). מה טיבו של שמיר הזה, ביריה הוא מששת ימי בראשית וכיון שהיו מראין אותו לאבנים היו מתפתחות לפניו כלווחין של פינקס וכו' (ר' יודה, ירוש' סוטה ד יד). שמיר שבו בנה שלמה את בית המקדש (ת"ר, בבלי שם מח:). שמיר למאי אתא מיבעי ליה לכדתניא אבנים הללו וכו' כותב עליהן בדיו ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן (שם שם). שמיר זה ברייתו כשעורה ומששת ימי בראשית נברא ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו, במה משמרין אותו כורכין אותו בספוגין של צמר ומניחין אותו באיטני של אבר מלאה סובי שעורים (ת"ר, שם שם, וכעין זה תוספת' שם טו א). — ובסהמ"א: ויתנו לו (לאכסנדר) עטרה מן שמיר השוה ככרים רבים (יוסיפון גינצבורג, קז.). — ואמר הפיטן: ישועת אבות שכחו בנים ושתו ליבם כשמירי אבנים (ינאי, ישועת אבות, קרוב' לתלת דפורענותא, זולאי, ש). — ואמר המשורר: אם יש לבבך כשמיר ירך לרב דראוני (רשב"ג, נחר בקראי, ביאליק-רבניצקי א, 4). תהי לעד תהלתו שמורה ועל שמיר בעט ברזל חרושה (הוא, הצפור או דרור, שם שם, 43). אך הלבבות כשמירים חזקו כי נשאו כזאת ולא נגזרו (הוא, בימי יקותיאל שם שם, 55). אמת עב ימינו תהכלים עננים ועבים לנגדה חזקים כשמיר (רמב"ע, הענק א, ברודי, שכז). ותקדח אש מזמה מאבניו וכפטיש תפוצץ את שמיריו (יצחק אב עזרא, הממך הזמן, בן מנחם, יג). אני סלע ופטיש תאותי, לבבי צור אבל יצרי שמירי (אברהם בדרשי, חרב מתהפכת). בזאת יבחנו לאל בני איש הלבותם קשים כשמירים (מנחם מלונזאנו, דרך חיים). אשר בו אוצרות שיר לא ערכו זהב ולא גזרי שמירים (משה דרעי, צריח שיר, לקו"ק פט).