שִׁמָּמוֹן

ש"ז, מצב האדם השומם מכאב ודאגה: הנני שבר מטה לחם בירושלם ואכלו לחם במשקל ובדאגה ומים במשורה וּבְשִׁמָּמוֹן ישתו (יחזק' ד יו). לחמם בדאגה יאכלו ומימהם בְּשִׁמָּמוֹן ישתו (שם יב יט). — ובסהמ"א, גם לגבי מצב שומם בעולם: אנשי השם וכו' אנשי שממון ששממו את העולם (רש"י, בראש' ו ד). סוף ההון תמהון ואחרית הממון שממון (ר"י חריזי, תחכמוני ב, טופורובסקי, 32). כי הדאגה מחשבה בענין שיפחד ממנו ומזה יהיה נדוד השינה והעצב ואין בו מחשבה אך הוא שממון הלב במה שנגזר עליו (הוא, מוסרי הפילוסופים ב ח). וכל דיין שמטה את הדין גורם שממון לעולם (ר"י אלנקאוה, מנוה"מ ד ענעלאו, 216).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים