שִׁמֵּם
*, ת"ז, — כמו שִׁעְמֵם, משֻגע שדעתו שוממת ומבֻלבלת: בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני וכו' אותה שעה לא היה בהם לא זבים ולא מצורעין ולא חגרין ולא סומין לא אלמין ולא חרשין לא שוטין ולא שממין לא טפשין ולא חלוקי לב (רשב"י, מד"ר שה"ש ד ז, כלך יפה רעיתי).