פ"ע, שָׁמַנְתָּ, שָׁמְנוּ, יִשְׁמַן, — fett sein; étre gras; to be fat: וַיִּשְׁמַן ישרון ויבעט שָׁמַנְתּ עבית כשית (דבר' לב יה). על כן גדלו ויעשירו שָׁמְנוּ עשתו (ירמ' ה כז-כח). — ואמר המשורר: ושמנו עריצים (תלמידי מנחם, לגבור בתעודה, שעה"ש 5).

— הִפע', הַשְׁמֵן, יַשְׁמִינוּ, — עשה שיהיה שמן: הַשְׁמֵן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע (ישע' ו י). — וכמו קל: וילכדו ערים בצורת ואדמה שמנה וכו' ויאכלו וישבעו וַיַשְׁמִינוּ ויתעדנו בטובך הגדול (נחמ' ט כה). — ובתו"מ: כחושה והשמינה משלם תשל' כפל ותשל' ארב' וחמשה בשעת גניבה (תוספת' ב"ק ז יז). גזלה כחושה והשמינה מחזירה בעינה (רב חסדא, ירוש' שם ט א). — ובסהמ"א: המפטם עופות, לשון משמין (רש"י, ביצה כט:).יען היפוי הוא מורכב מדברים דומים והמשלים ועיניני' אשר נתן בהם הפסק ומהרחבות וענינים אחרים המגדילים ומשמינים ההקשה (ר"י מסיר ליאון, נפת צופים ב יא, 84). — ואמר המשורר: ואיך אשמין רעבי דת בדשנה ואלביש מערומיה חגורות (ר"ש הנגיד, אלהים האריך, בן תהלים, הברמן א, 100).

— פִע', *שִׁמֵּן, — שמן את קמץ המנחה, נתן עליו שֶׁמֶן, fetten, ölen; huiler; to oil: קומץ דמנחת חוטא ששמנו, רבי יוחנן אומר  פסול וריש לקיש אמר הוא עצמו משכשכו בשירי הלוג ומעלהו, וכתיב לא ישים עליה שמן וכו' (מנח' כג.).

— הִתפע', °הִשְׁתַַּמֵן1 — נעשה שָׁמֵן: השמן לב העם הזה וכו' נשתמנו לבותם כלומר גבר עליהם השומן (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, טפש). שאינו דומה טפילה של שנה ראשונה שהיא מרובה והריוח מועט, שאינה (הבהמה) משתמנת בתחלה אלא בקושי, לטפילה של שנה האחרת וכו' שהרי משתמנת הרבה ומוספת בכל יום (רמב"ם שלוחין ח ד). כדי שתשמן הארץ וישתמנו נטעיה (ר' שלמה בן היתום, פרוש מו"ק ד).

— פֻע', °שֻׁמַּן, — נעשה שָׁמֵן, ואמר הפיטן: טובה ורחבה ושמינה ובפירותיה משומנת (ינאי, אדמת קדם, קרוב' בראש' זולאי, מב).