שֶׁמֶן

ש"ז, שָׁמֶן, כנ' שַׁמְנִי, שַׁמְנָהּ, מ"ר שְׁמָנִים, כנ' שְׁמָנֶיךָ, שְׁמָנַיִךְ, — שֹׁמֶן, דֶשֶׁן, נוזל שָׁמֵן, Fett; graisse; fat: ועשה יי' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שְׁמָנִים משתה שמרים שְׁמָנִים ממחים שמרים מזקקים (ישע' כה ו). הוי עטרת גאות1 שכרי אפרים וציץ נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שְׁמָנִים2 הלומי יין (שם כח א). והיתה ציצת נבל צבי תפארתו אשר על ראש גיא שְׁמָנִים (שם שם ד). ברכי כשלו מצום ובשרי כחש מִשָּׁמֶן (תהל' קט כד). — ובפרט שְׂרָף שָׁמֵן הנסחט מצמחים שונים וביחוד מזיתים: חי יי' אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שֶׁמֶן בצפחת (מ"א יז יב). ויהי כמלאת הכלים ותאמר אל בנה הגישה אלי עוד כלי ויאמר אליה אין עוד כלי ויעמד הַשָּׁמֶן ותבא ותגד לאיש האלהים ויאמר לכי מכרי את הַשֶּׁמֶן ושלמי את נשיכי ואת בניכי תחיי בנותר (מ"ב ד ו-ז). לא זרו ולא חבשו ולא רככה בַשָּׁמֶן (ישע' א ו). ותשרי למלך בַּשָּׁמֶן ותרבי רקחיך3 (שם נז ט). אספו יין וקיץ וְשֶׁמֶן ושמו בכליכם ירמ' מ י. יש לנו מטמנים בשדה חטים ושערים וְשֶׁמֶן ודבש שם מא ח. סלת ודבש וָשֶׁמֶן אכלתי (יחזק' יו יג). סלת וָשֶׁמֶן  ודבש האכלתיך (שם שם יט). יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש וָשֶׁמֶן וצרי נתנו מערבך (שם כז יז). וברית עם אשור יכרתו וְשֶׁמֶן4 למצרים יובל (הוש' יב ב). הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שֶׁמֶן ואל כל מאכל היקדש (חגי ב יב). אהב יין וָשֶׁמֶן לא יעשיר (משלי כא יז). אוצר נחמד וָשֶׁמֶן5 בנוה חכם (שם שם כ). שֶׁמֶן וקטרת ישמח לב (שם כז ט). ויתנו כסף לחצבים ולחרשים ומאכל ומשתה וָשֶׁמֶן לצדנים ולצרים (עזרא ג ז). דבלים וצמקים ויין וָשֶׁמֶן ובקר וצאן לרב (דהי"א יב מ). והנה לחטבים לכרתי העצים נתתי חטים וכו' ויין בתים עשרים אלף וָשֶׁמֶן בתים עשרים אלף (דהי"ב ב ט). ויחזק את המצודות ויתן בהם נגידים ואצרות מאכל וְשֶׁמֶן ויין (שם יא יא). — ובתמונה שבגֻזמה לשפע ועשר: ויניקהו דבש מסלע וְשֶׁמֶן מחלמיש צור (דבר' לב יג). ברוך מבנים אשר יהיה רצוי אליו וטבל בַּשֶּׁמֶן רגלו (שם לג כד). ברחץ הליכי בהמה וצור יצוק עמדי פלגי שָׁמֶן (איוב כט ו). — וסך ב(ש)מן: זיתים יהיו לך בכל גבולך וְשֶׁמֶן לא תסוך (דבר' כח מ). התאבלי נא ולבשי נא בגדי אבל ואל תסוכי שֶׁמֶן (ש"ב יד ד). וארחצך במים ואשטף דמיך מעליך ואסכך בַּשָּׁמֶן (יחזק' יו ט). אתה תדרך זית ולא תסוך שֶׁמֶן (מיכה ו יה). — ומשח בשמן את שערות הראש, יצק שמן על ראשו, ביחוד בטקס המלכת מלך: מלא קרנך שֶׁמֶן וכו' ומשחת לי את אשר אמר אליך (ש"א יו א ג). ויצק הַשֶּׁמֶן אל ראשו ויאמר לו כה אמר יי' אלהי ישראל משחתיך למלך (מ"ב ט ו). מצאתי דוד עבדי בְּשֶׁמֶן קדשי משחתיו (תהל' פט כא). — ומשח את המגן בשמן: מגן שאול בלי משוח בַּשָּׁמֶן (ש"א א כא). — ודשן בשמן ראשו: דשנת בַּשָּׁמֶן ראשי כוסי רויה (שם כג ה). — ושמן לבשם על הראש: כַּשֶּׁמֶן הטוב על הראש ירד על הזקן (תהל' קלג ב). בכל עת יהיו בגדיך לבנים וְשֶׁמֶן על ראשך אל יחסר (קהל' ט ח). — ויצק שמן על מצבה ועל מנחה: ויקח את האבן אשר שם מראשתיו ויצק שֶׁמֶן על ראשה (בראש' כח יח). ויצב יעקב מצבה וכו' ויסך עליה נסך ויצק עליה שָׁמֶן (שם לה יד). ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליי' סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שֶׁמֶן6 (ויקר' ב א). — בלול בשמן: וחלת מצת בלולת בַּשֶּׁמֶן (שמות כט ב). ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בַשֶּׁמֶן מצה תהיה (ויקר' ב ה). וכל מנחה בלולה בַשֶּׁמֶן וחרבה לכל בני אהרן תהיה (שם ז י). — משוח בשמן: ורקיקי מצות משחים בַּשָּׁמֶן (שמות כט ב, במד' ו יה). — שמן המאור, שמן למאור: וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וכו' שֶׁמֶן למאר (שמות כה ו). ואת מנרת המאור ואת כליה ואת נרתיה ואת שֶׁמֶן המאור (שם לה יד). ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שֶׁמֶן המאור וכו' (במד' ד יו). — שמן המֹר: כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בְּשֶׁמֶן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים (אסתר ב יב). ועי' מֹר. — שמן המשחה, שמן ראש: בשמים לְשֶׁמֶן המשחה (שמות כה ו). ולקחת את שֶׁמֶן  המשחה ויצקת על ראשו ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו (שם מ ט). ויקח משה את שֶׁמֶן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו (ויקר' ח י). ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמתו כי שֶׁמֶן משחת יי' עליכם (שם י ז). והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שֶׁמֶן המשחה וכו' את ראשו לא יפרע וכו' נזר שֶׁמֶן משחת אלהיו עליו (שם כא י-יב). ופקדת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד וְשֶׁמֶן המשחה (במד' ד יו). שֶׁמֶן ראש אל יניא ראשי (תהל' פט כא). — שמן משחת קדש: ועשית אתו שֶׁמֶן משחת קדש רקח מרקחת תעשה רקח שֶׁמֶן משחת קדש יהיה (שמות ל כה). שֶׁמֶן משחת קדש יהיה זה לי לדרתיכם (שם שם לא). — שמן זית: ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שֶׁמֶן זית זך כתית למאור (שם נז כ, וכעין זה ויקר' כד ב). וקדה חמש מאות בשקל הקדש וְשֶׁמֶן זית הין (שמות ל כד). — שמן טוב, שמן בשׂם: ויראם את כל בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת שֶׁמֶן הטוב (מ"ב כ יג, וכעין זה ישע' לט ב). כַּשֶּׁמֶן הטוב על הראש (תהל' קלג ב). טוב שם7 מִשֶּׁמֶן טוב (קהל' ז ב). — שמן כתית: ועשרן סלת בלול בְּשֶׁמֶן כתית רבע ההין (שמות כט מ). ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בְּשֶׁמֶן כתית רביעית ההין (במד' כח ה). ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שֶׁמֶן כתית (מ"א ה כה). — שמן קדש:  עד מות הכהן הגדל אשר משח אתו בְּשֶׁמֶן הקדש (במד' לה כה). מצאתי דוד עבדי בְּשֶׁמֶן קדשי משחתיו (תהל' פט כא). — שמן רוקח: זבובי מות יבאיש יביע שֶׁמֶן רוקח (קהל' י א). — שמן רענן: בלתי בְּשֶׁמֶן רענן (תהל' צב יא). — שמן ששון: לתת להם פאר תחת אפר שֶׁמֶן ששון תחת אבל (ישע' סא ג). על כן משחך אלהים אלהיך שֶׁמֶן ששון מחבריך (תהל' מה ח). — אסוך שמן: אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שָׁמֶן (מ"ב ד ב). — זית שמן: ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שֶׁמֶן ודבש (דבר' ח ח). — חלת לחם שמן: וככר לחם אחת וחלת לחם שֶׁמֶן אחת (שמות כט כג). חלת מצה אחת וחלת לחם שֶׁמֶן אחת (ויקר' ח כו). — לשד השמן: והיה טעמו (של המן) כטעם לשד הַשָּׁמֶן (במד' יא ח). — עץ שמן: ויעש בדביר שני כרובים עצי שָׁמֶן מ"א ו כג. ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שָׁמֶן וכו' ושתי דלתות עצי שֶׁמֶן שם שם לא-לב. אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שָׁמֶן (ישע' מא יט). צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שֶׁמֶן (נחמ' ח יה). — פך שמן: ויקח שמואל את פך הַשֶּׁמֶן ויצק על ראשו (ש"א י א). ועי' פַּךְ. — צפחת שמן: כד הקמח לא תכלה וצפחת הַשֶּׁמֶן לא תחסר (מ"א יז יד). ועי' צַפַּחַת. — קרן שמן: ויקח שמואל את קרן הַשֶּׁמֶן וימשח אתו (ש"א יו יג). ועי' ב. קֶרֶן. — ובתו"מ, בצרופים שונים: ותורמין זיתי שמן על זיתי כבש (תרומ' ב ו). אין מפטמין שמן של מעשר שני ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם (מע"ש ב א). אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב וכו' וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שמשמין בשמן אגוזים בשמן  צנונות בשמן דגים בשמן בשמן פקעות בעטרן ובנפט, ר' טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד (שבת ב ב). וסך אדם שמן עקרין שלא לרפואה (שם יד ג). בני מלכים סכים שמן ורד על מכותיהן (שם שם ד). ונודות יין ושמן שם טו ב. מותר שירי הלשכה וכו' לוקחין בהן יינות שמנים וסלתות (שקל' ד ג). ומביאין כלונסאות של ארז וארוכין וקנים ועצי שמן (ר"ה ב ג). אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים (ב"מ ג ח). והיא היתה נקראת לשכת בית שמנים (מדות ב ה). שמן השרוי והשלוק והמבושל של שמרים ושל ריח רע הרי זה בעל מום למזבח (תוספת' מנח' ט ח). כוס בימינו ושמן ערב בשמאלו אומר על הכוס ואחר כך אומר על שמן ערב (ב"ש, ירוש' ברכ' ח ה). שגזרו על פיתן של גוים ועל גבינתן ועל שמנן ועל בנותיהן (שם שבת א ד). בשמים של בית הכסא ושמן העשוי להעביר הזוהמא אין מברכין עליו (ברכ' נג.). המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו, יין והחמיץ, שמן והבאיש, דבש והדביש הרי זה לא יגע בהן (ב"מ לח.). הזית הזה (מוציא) זתים לאכילה זתים ליבש וזתים לשמן ושמנו דולק מכל השמנים ואין עליו במקור נדפס 'עלין' נושרין (מד"ר במד' ח). לבן מלך שיצא לו למדבר נכנס למדינה מעט שמנים מעט מרחצאות עד שנתלבן גופו (מדרש שה"ש א, גרינהוט, י.). — ובסהמ"א: עד שאנחנו מוציאים בשמן [כפל] מה שיוציאו זולתנו ביין (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, בלל). — ואמר הפיטן: שמנים מבשמי שיר רקוחים לצור אקריב תמור קרבו זבחים (מחזור אר"צ תשיא). — °שמן אבנים, שמן אבני: ממין הראשון המה הנפט (נאפטא) שמן אבנים (שטיין עהל) (לינדא, ראשית למודים א ח, לו:). בגדר הדומם נמצא כל מיני שמנים המוצאים מהאדמה כמו שמן אבני (שטיין עהל) (יאוועל, למודי הטבע, קי.).



1 [במגלת ישעיה א ממדבר יהודה: גאון.]

2 [במגלת ישעיה א, כאן ובפס' ד: אשר על ראש גאי שמנים, ז"א על ראש הגבורים המתגאים בשמני הבשׂם, וכך נראה יותר. בישעיה ה א (אשירה נא לידיד וכו' כרם הנה לידיד בקרן בן שָׁמֶן) ושם י כז (והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני שָׁמֶן) , אין כונת הכתובים באמת למלה שֶׁמֶן. במקום הראשון (עי' בדברי העורך בערך ב. קֶרֶן, הלשון והספר ב, 373) הכונה: כרם היה לידידי(ה) (הוא שלמה המלך) בקבלנות בידי איש בן העיר שמן או שֻׁנֵם; ובמקום השני (עי' הלשון והספר ב 130) הכונה בקרוב: וחבל מעל פניך מָשׁ, או נָמשׁ (ז"א יסור)  . במשלי כז טז במקור נדפס 'משלי כז יז': צפניה צפן רוח ושָׁמֶן ימינו יקרא, הכונה לפי דברי העורך (משלי שלמה 68): צֹפֵן יָהּ (את זה אשר) צפן רוח ושם נימנו (= נאמנו) יקרא.]

3 [עי' בהערת העורך על כתוב זה, בערך ד. שׁוּר.]

4 [אמנם קשה כאן שמוש המלה שמן, כאלו דווקא שמן בלבד יובל, ות"י: קרבנא. ולא מן הנמנע שהכונה לשַׁלְמֹן, או שבאה כאן מלת שמן אחרת מן ג. שמן במשמ' הערב' ת'מן ثمن, (דבר) ערך ויקר, וצ"ע.]

5 [לפי דברי העורך (משלי שלמה, 106) הכוונה בעקר חָצִר נחמד וְשָׁמֵן בנוה חכם.]

6 [השוה בכתבות כנעניות: אם זבח צד אם זבח שמן (לוח הקרבנות ממרסיליה, סלושץ אוצר 12,120) , ועל זבח צד ועל זבח שמן (שם 6,142).]

7 [עי' ב. שֵׁם, הערות.]

חיפוש במילון: