ת"ז, נק' שְׁמֵנָה, — רוה שֹׁמֶן, דָּשֵׁן, fett; gros; fat: מאשר שְׁמֵנָה לחמו והוא יתן מעדני מלך (בראש' מט כ). ומה הארץ הַשְּׁמֵנָה הוא אם רזה (במד' יג כ). ונתן מטר זרעך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואת האדמה והיה דשן וְשָׁמֵן (ישע' ל כג). כמרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שָׁמֵן תרעינה אל הרי ישראל (יחזק' לד יד). ואת החולה אחזק ואת הַשְּׁמֵנָה ואת החזקה אשמיד (שם שם יו). על יזבח לחרמו ויקטר למכמרתו כי בהמה שָׁמֵן חלקו ומאכלו בראה (חבק' א ו). וילכדו ערים בצורת ואדמה שְׁמֵנָה (נחמ' ט כה). ובטובך הרב אשר נתת להם  ובארץ הרחבה וְהַשְׁמֵנָה אשר נתת לפניהם לא עבדוך (שם שם לה). וימצאו מרעה שָׁמֵן וטוב והארץ רחבת ידים (דהי"א ד מ). — ואיש שָמֵן, בריא ועב הכרס, dick; gras; fat: ויכו את מואב בעת ההיא כעשרת אלפים איש כל שָׁמֵן וכל איש חיל (שופ' ג כט). — ובתו"מ: אין מקיפין לא בדבלה שמנה ולא בבצק שנלוש במי פרות (כלים י ב). לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן (ספרי דבר' לט). כאדם ששמן מבפנים ועושה כסלים מבחוץ (שם שם שיח). גזל שמינה והכחישה מחזיר לו את השומן (ר' זירא, ירוש' ב"ק ט א). כל המגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים חוץ ממושק שמן (ר' זעירא, ברכ' מג.). שלשה דברים ממעטין את הזבל וזוקפין את הקומה ומאירין את העינים אלו הן פת נקיה בשר שמן ויין ישן (ת"ר, פסח' מב.). בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבילה כחוש אסור (רב, שם עו:). הכל משהין בפני השמש חוץ מבשר ויין א"ר חסדא בשר שמן ויין ישן (כתוב' סא.). ומשמני הארץ, זה הבאר שהיתה מעלה להם מיני דגים שמנים (מד"ר בראש' סו). ומה הארץ השמנה היא, אם פירותיה קלים אם שמנים, אמר להם הסתכלו באבנים ובצרורות שלה אם של צונמא הם הם שמנים, אם של חרסת הם רזים הם (שם במד' טז). מי עינים מלוחין, מי אזנים שמנים (שם שם יח).