1, או שֵׁמֶר, ש"ז, במקרא ובתו"מ רק מ"ר שְׁמָרִים, כנ' שְׁמָרָיו, שְׁמָרֶיהָ, שִׁמְרֵיהֶם, — פסלת היין והשמן השוקעת בתחתית הכלי, Hefen; lie(s); lees, dregs: ועשה יי' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה  שְׁמָרִים2 שמנים ממחים שְׁמָרִים מזקקים (ישע' כה ו). שאנן מואב מנעוריו ושקט3 הוא אל שְׁמָרָיו ולא הורק מכלי אל כלי וכו' על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר (ירמ' מח יא). ופקדתי על האנשים הקפאים על שִׁמְרֵיהֶם האמרים בלבבם לא ייטיב יי' ולא ירע (צפנ' א יב). כי כוס ביד יי' ויין חמר מלא מסך ויגר מזה אך שְׁמָרֶיהָ ימצו ישתו כל רשעי ארץ (תהל' עה ט). — ובתו"מ: נותנין מים על גבי שמרים בשביל שיצלו (שבת כ ב). יוציא לו ג' לוגין שמן למאה, לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע, אם היה שמן מזקק אינו מוציא לו שמרים וכו' ר' יהודה אומר אף המוכר שמן מזקק לחברו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה (ב"מ ג ח). אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו (שם ד יא). חבית של זיתים מגלגלים, בש"א אינו צריך לנקב ובה"א צריך לנקב, ומודים שאם נקבה וסתמוה שמרים שהיא טהורה (עד' ד ו). משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים (אב' ה טו). אינו מביא לא מפיה מפני הקמחין, ולא משוליה מפני השמרים (מנח' ח ז). חבית שנקבה וסתמוה שמרים הצילוה (כלים י ה). שמרי גוים שיבשו אסורין בהנאה (תוספת' תרומות י יג), אף כשאמרו נותנין לו שמריו נותן של היום היום ושל מחר למחר (שם ב"מ ג כז). חבית מנוקבת היתה כדברי בית הילל אלא שסתמוה שמרים (שם עדיות ב ב). שמן השרוי והשלוק והמבושל של שמרים ושל ריח רע הרי זה בעל מום למזבח (שם מנח' ט ח). ומה בינו לשמרים של גוי, אלא שמרים של גוי שמא אינן אסורין בהנייה הא שמרים שיבשו אין בהן משום הניית ע"ז (ירוש' דמאי א ג). ומה המרקד קמח מלמטן וסולת מלמעלן אף המשמר יין מלמטן ושמרין מלמעלן (ירוש' שבת ז ב). עשרה דברים מביאין את האדם לידי תחתוניות האוכל עלי קנים וכו' והשותה שמרי יין וכו' (ברכ' כה.). טורד אדם חבית של יין יינה ושמריה ונותן לתוך המשמרת בשבת ואינו חושש (שבת קלט:). כגון שניקבה למטה מן השמרים (שם קמו:). לא אמרו שמן עכור אלא למוכר בלבד שהרי לוקח מקבל עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים (ב"מ מ:). — ובסהמ"א, גם ברפואה לגבי נוזלים שבגוף האדם: ככומר של ענבים, כשמתחילין לבסוס כיון שנוגע בו דובב השמרים משמיע קול (רגמ"ה, בכורות לא:). שמן כתית, שמן נקי, שאין זיתים נטחנים בריחים אלא כותש במכתשת ואין מעלה שמרים כל כך כמו הטוחן (רש"י, מ"א ה כה). הסכמת הרופאים בשמוש מלת שמרים הנה סר ממנהג הידוע, וזה כי הם יאמרו שקע ושמרים לא למה שישקע לבד אבל לכל עצם עב הממשות (קאנון א ב, למוד ג כלל ב, בשתן ו). עשה לו המעים לקבל את שמרי המאכל והמשתה (ר"ש דונולו, תחכמוני ליצירה א, סג.). ויצאו מן המורסות אותם הלחיות המתחלפות וישקע בשתן המוקדחים אותם השמרים המגונים (פרקי משה ג, ז:). ויבט אל הענן אשר על פניהם ובמראה שמריהם ותבניותיהם (רש"ט פלקירא, המבקש, לא). וזו היציאה (של מחלת הסרטן) יש לה סביבה גידים מלאים מן התערובות המולידות אותה והם שמרי המרה השחורה (ר' מאיר אלדבי, שבילי אמונה, הנתיב הרביעי ד). ומשלחת הכבד העבה והשמרים אל הטחול וכו' (ס' מוסר לר"י בן יהודה ב יג). והגוף יעמוד בבריאותו וכו' ותחזיקני המחזקת בכליה ותשנה המשנה לצורת הגוף ותהפכני אליה ותשליך המשלכת הרפשים והשמרים מעליה (דברי חפץ, אגרת לשון הזהב לר"י אלחריזי). ונתאכסנתי אצל נקי הדעת זך בלי שמרים וכו' (חיד"א, מעגל טוב, 7). והי' כאשר בא הגביר וכו' הלכתי אצלו וחזיתיה וכו' זך בלי שמרים (שם, 32). — ואמר המשורר: ואל תתאו חמר זמן ארוך נשמר, וריחו לא נמר, כשוקט בשמרים (דונש, דעה לבי, אלוני, סז). — ומ"י °שֶׁמֶר: ואז תסיר הקלחת מן האש עד שיתקרר מעט ואז ימצה החלבים והשמנים והמוחים והחמאה מעל השמר הנשאר בו (שבתי דונולו, 4). ואמר הפיטן: בלענת שמר מזקק אותי שבע (רסע"ג, אבוי לירח, סליח' ת"ב, סדור רסע"ג שכ)4. וכוס חמר ללב המר הגר ושמר כתולע תלבן כצמר, שוקטת כיין הטוב על שמר (אור בקר, ויניציה תסט). — ואמר המשורר: והשקמו גביעי יין ידידת, והצר לי מצות שמרי שמריו (רמב"ע, יריבי, ברודי, ריז).