שֻׁנִּית

*, ש"נ, —  שן סלע שבים1: המהלך בארץ העמים בהרים ובסלעים טמא, בים ובשונית טהור, ואיזוהי שונית, כל מקום שהים עולה בזעפו (אהל' יח ו). המציל מן הארי וכו' ומשונית הים ומשונית2 הנהר וכו' (ירוש' שקלים ז ב). —  ובסהמ"א: ירדו במצולות, וכי יש מצולות שם והלא שונית היא, אלא שנפרץ ים הגדול לתוכו וכו' (מדר' הגדול, שמות טו, הופמ', 158).



1 [צורה זו, שעל ידה אמנם נוסחאות אחרות לרֹב כגון אֲשוּנִית, עשונית, שנונית, שונת, ואף שלולית (ועי' בהערות לצורות אלו), היא כנראה הנכונה, מן שנן, שן, ויש להבדיל שלולית כמלה שונה מזו. וכן בארמ' שבתו"מ שוניתא באותה משמ'].

2 [כן הגרסה בשרידי ירוש' מן הגניזה (גינצברג 139), ובדפוסים נוסחאות אחרות, כגון שונת, שנות, ועי' גם שנונית הערה.]

חיפוש במילון: