1, ש"נ, סמ' שְׁנַת, כנ' שְׁנָתוֹ, שְׁנָתֶךָ, מ"ר שֵׁנוֹת, ועי' שְׁנָת, — מצב הישן בתנומה, Schlaf; sommeil; sleep: וייקץ יעקב מִשְּׁנָתוֹ (בראש' כח יו). הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שְׁנָתִי מעיני (שם לא מ). ויקץ (שמשון) מִשְּׁנָתוֹ (שופט' יו יד ושם שם כ). על זאת הקיצתי ואראה וּשְׁנָתִי ערבה לי (ירמ' לא כה). ויעירני כאיש אשר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ (זכר' ד א). אשתוללו אבירי לב נָמוּ שְׁנָתָם (תהל' עו ו). אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שְׁנָתֶךָ (משלי ג כד). כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שְׁנָתָם אם לא יכשולו (שם ד יו). אל תתן שֵׁנָה לעיניך ותנומה לעפעפיך (שם ו ד). עד מתי עצל תשכב מתי תקום מִשְּׁנָתֶךָ (שם ו ט). אל תאהב שֵׁנָה פן תורש פקח עיניך ושבע לחם (שם כ יג). מתוקה שְׁנַת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל (קהלת ה יא). כי גם ביום ובלילה שֵׁנָה בעיניו איננו ראה (שם ח יו). ובשנת שתים למלכות נבכדנצר חלם נבכדנצר חלמות ותתפעם רוחו וּשְׁנָתוֹ נהיתה עליו (דני' ב א). — ובהשאלה על תנומת המת בשאול או בקברו: וישנו שְׁנַת עולם ולא יקיצו נאם יי' (ירמ' נא לט, וכעין זה שם פס' נז). ואיש שכב ולא יקום עד בלתי שמים לא יקיצו ולא יערו מִשְּׁנָתָם (איוב יד יב). — ומ"ר שֵׁנוֹת במשמ' מ"י: מעט שֵׁנוֹת מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב (משלי ו; כד לג). — ואמר ב"ס: דאגת מחיה תפריע נומה ומחלי חזק תפריג שנה (ב"ס גני' לד ב). — ובתו"מ: ערב יום הכיפורים עם חשיכה לא היו מניחים אותו לאכול הרבה, מפני שהמאכל מביא  את השינה (יומ' א ד). יין ושינה לרשעים הנאה להן והנאה לעולם (סנה' ח ה). שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ מוציאין את האדם מן העולם (אבות ג י). והתורה נקנית וכו' במיעוט שינה במיעוט שיחה במיעוט תענוג וכו' (שם ו ה). ארץ מצרים אם אינו עמל בה בפסל ובקורדום ונודד שנת עיניו עליה אין לו בה כלום (ספרי דברים לח). ישן בהן (בתפלין) שינת עראי ואינו ישן בהן שינת קבע (ירוש' ברכ' ב ג). וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ומה ת"ל ויקץ כישן ה' אלא כביכול כאלו לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה (שם מע"ש ה ט). שאין שנתו של בעל מום מחוורת (שם ר"ה א א). שכן אדם משתקע בתוך שנתו (שם סוכ' ב ה). מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה (ברכ' ג:). וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה (שם ד:). ששה דברים סימן יפה לחולה, אלו הן עטוש זיעה שלשול קרי ושינה וחלום (שם נז:). שינה בעמוד השחר כאסטמא לפרזלא (שם סב:). כדי שישמע כ"ג קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו (יומ' יט:). אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה (סוכ' כו.). במוסר שינתו לאחרים2 (שם שם). עשרה קבים שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים ואחד נטלו כל העולם כולו (קידוש' מט:). שהיו אונסין את עצמן מן השחוק ומן השיחה ומן השינה (סנה' צג:). והנה טוב מאד, והנה טובה שינה , וכי יש שינה טובה מאד אתמהא (ר' שמעון בן אלעזר, מד"ר בראש' ט). תחילת מפולת שינה (ר' לוי, שם שם מד). שלש תרדימות הן, תרדימת שינה תרדימת נבואה וכו' (רבי שם שם). שלש נובלות הן3 נובלת מיתה שינה , נובלת נבואה חלום, נובלת העוה"ב שבת (ר' חנינא בא יצחק, שם שם). עמד משנתו בבוקר (שם דבר' ח). שלח עליהם שינה ערבה שלא יפחדו מחמת המחבל (מדרש שה"ש, גרינהוט, ה ב). לפי ששינת העצרת ערבה והלילה קצרה (מד"ר שה"ש, פשטתי את כתנתי). אתה אמרת יש לפני שינה , חייך שמתוך שינה אני מתעורר (שם אסתר, ויאמר המן למלך אחושרוש). מה עשה הקב"ה ברא שינת חיים ואדם שוכב וישן וכו' (פדר"א יב). ומה שינת הלילה אדם שוכב וישן ורוחו שוטטת בכל הארץ וכו' (שם לד). י"ב פשוטות וכו', יסודן שמועה וכו' הרהור שינה (יצירה ה). — ובסהמ"א: שינה בשבת תענוג (ילקוט ראובני, ואתחנן). וששאלו לאבוקרט החסיד מה היא השינה , אמר עמק הכחות אל עמק הנפש להמציא הגוף מרגוע ונופש, ואמר אריסטו, השינה הטבעית רפואת כל חולי, ואמר גלינוס, השינה  הטבעית מאמצת הכחות ומחלשת הליחות, ואמר החכם יוחני השינה בעתה מביאה את הגוף לידי בריאות (ר"י זבארה, שעשועים א, דודזון, 8). מי משינתי העירני (שם ב, 29). אתמה לאיש תערב שנתו ומלאך המות עמו על מטתו (שם ז, 71). לילה נקראת אישון, שבה תהיה השינה (בשם ר"ש הנגיד, ר"י בן נחמיאש, משלי ז ב). שהם דברים המושכין את הלב עד שאינו נחטף בשינה (המאירי ליומא פרק א). — ואמר הפיטן: יקץ כישן ועָר כמשנה (ר"א קליר, אתית עת דודים, קרוב' שבת החדש). — ואמר המשורר: והשקני ביד שנה ערבה עסיס פיהו בכסי אחלמה (יוסף בן חסדי, הלצרי חן, שעה"ש 28) . שכן השקט והשמר ותהיה שנת עינך לעולמים מתוקה (יצחק אבן כלפון, נדיבותך, שם 26). והתעוררי משנתיכי והתבונני מקומיכי (ר' בחיי בן יוסף, ברכי נפשי, תוכחה בסוף חו"ה). ידידי שאלו אליו שנתי ואולי בחלום אראה ברקיו (רשב"ג, כאין נשאו, ביאליק-רבניצקי א, 84). ובנפול עלי עיני תנומה ותרדמה תעופף שנת עיני ותדד תנומתי (הוא, ידידי שעו, שם שם, 86). יתנודדו כל שנותי מעיני במזמתי גם אדדה כל שנותי (ר"י נג'ארה, יתנודדו, עולת תמיד ריב).