שִׁעְבֵּז
*, רק פֻע' בינו', מְשֻׁעְבָּז, ת"ז, — בעל אשכים מֻגדלים, מאֻשכן: המשועבז1 ובעל גבר, אין לו בצים, או אין לו אלא ביצה אחת, זהו מרוח אשך האמור בתורה (בכור' ז ה).
1 [כך גרסת הערוך, ועי' בהערת קוהוט, ערך שעבז, ובדפוסי המשנה: המאושכן, המאושבן, ובבריתא שבגמרא (שם מד:): משובן. והמלה משועבז קרובה היא אל שעבזי, אשכים בארמ' שבתרג', והעקר בארמ' מְשַׁעְבַּז' בתרג' של מאשכן שבעבר', וכן אל עכוז, כנ"א במק' עכוז, אכוז.]