פע', שָׁעוּ, אֶשְׁעֶה, יִשְׁעֶה, יִשַׁע, יִשְׁעוּ, שְׁעֵה, שְׁעוּ, — שעה אל דבר, שעה בדבר, שעה מן הדבר, פנה הנה והנה, sich wenden; tourner; to turn: וַיִּשַׁע יי' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שָׁעָה (בראש' ד ד). תכבד העבדה על האנשים ויעשו1 בה ואל יִשְׁעוּ בדברי שקר (שמות ה ט). יִשְׁעוּ2 ואין משיע אל יי' ולא ענם (ש"ב כב מב). ביום ההוא יִשְׁעֶה האדם על עשהו ועיניו אל קדוש ישראל תראינה ולא יִשְׁעֶה אל3 המזבחות מעשה ידיו ואשר4 עשו אצבעתיו לא יראה (ישע' יז ז-ח). על כן אמרתי שְׁעוּ5 מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שבר בת עמי (שם כב ד). ולא שָׁעוּ על קדוש ישראל ואת יי' לא דרשו (שם לא א). ולא תִשְׁעֶינָה עיני ראים ואזני שמעים תקשבנה (שם לב ג). סעדני ואושעה וְאֶשְׁעֶה בחקיך תמיד (תהל' קיט קיז). כמה לא תִשְׁעֶה ממני לא תרפני עד בלעי רקי (איו' ז יט). — ואמר בן סירא: אשרי אנוש בחכמה יהגה ובתכונה ישעה (ב"ס גני' יד כ).6 — ובסהמ"א: ותען המלכה ותאמר שעו ממני שעו סורו מעלי כי עיפה נפשי מאד (יוסיפון, גינצבורג, רג). — ואמר הפיטן: רם תהי אזנך קשבת, קול שופר שעות מנושבת (ר"א קליר, תפן במכון, מוסף א ר"ה). לאמותם כלכול אנה שועו, וצור למלאכיו שח מני שעו (הוא, איכה תפארתי, קינות לת"ב). פשפשתי בבית גנזו פנקסים וספרים, פן אמצא ה[ח]תן קריאה מסופקת שאתם מספרים, צבא היש לו ועירים לכפרים, צפיתי ואין שעו לכם עפרים (ר' יוסף טוב עלם, אז כארשת, זולת שבת הגדול). שעה מעל ושמצה וכפר חטא עניים, ועושק ומרצה נא יהיו מחוים (רמב"ע, דוקס 79). בנים אלי אביהם יום שעו, מהם בני אמתם לא שעו, היא תעלוז ועיניהם שעו (ראב"ע, עבר עלי, איגר 159). שעה אלי עת אגדלך שמעה תפלתי ה', תחי נפשי ותהללך תתענג על ה' (הוא, אזכירה סדר, שם 233). שעה עליון לקול אביון ושועתו אל תבזה (יחיאל מונדולפו, שעה, סליחות י טבת, תכלאל א, קצט:). שעה שַׁוְעם מחה פשעם בעשור לחדש (הוא, שם, שם). יושב בשמים שעה באי באש ובמים (הוא, יושב, שם). ושעה ניבי במקום אשה וקרב קץ חזון נפרץ (ר"י נג'ארה, יושב תהלות, עולת תמיד, מה). — ואמר המשורר: ועתות דין היה שועה ונמצא בבית דינך מקום מובא ומוצא (רה"ג, שערי דיני ממונות, קבוצ' קונטר', כ.). ראה היום בצרתי שמע ושעה עתירתי (ר"ש הנגיד, ראה היום, בן תהלים, הברמן א, 15). שעו מני ואל תרבו דברים ועזבוני ועמדו לי לעבר (הוא, התנחומים תדבר, שם ב, 108). כמה מכתב יחד עליו אוהב אך עין חומד ישעה, חֵרש ישמע צחות פיהו גם העור אליו ישעה, שומעו נצח לא יאמר על אומרו מני רגע ישעה (רמב"ע, יום אלבשה, בראדי, שצז). מפי סופר שמעה חכמות חולפים ושעה אל חין ניבו (הוא, שם, שם, שצט). בעלי ריבי שעו נא ממריבה ותלונה, כי נדוד דודי שמני מבלי לבב ובינה (ראב"ע, בעלי ריבי, כהנא א, 54). שדי שעה קול צועקים אליך, משתחוים לפני הדום רגליך (ר"י חריזי, תחכמוני נ, 389).

— ובינ' פָעוּ', °שָׁעוּי, — שׁאֵלָה שעוּיה, בקשה שפנו אליה, שקבלוה ברצון, ואמר המשורר: ויתן לי כפי גודל כבודו וישם את שאלתי שעויה (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 13).  יהי תחנון רש כמנחה ודמעה כנסך שעויה (ר' נתנאל מקינון, יה מן הקרן, שירי היחוד והכבוד, עט). 

— °הִפע', הִשְׁעָה7 — הִפנה אדם או דבר אל דבר או מדבר: ואמר הפיטן: בעבור לידעו כי הוא משעו (ינאי, אומן אמונתך, קרוב' בראשית, זולאי, מט). ובעין רוע מעש אין להשעות לטוב כל מעש  (הוא, אז עשיית, קרוב' ויקרא, שם, קסו). הוגי שעשועות הושענא, וחידותם משעשעות הושענא, זועקיך להשעות הושענא (אל למושעות, סדר הושענות ליום ערבה, מחזור איטל' ב, קפ:)