* 1, ש"נ, —  דונג, חֹמר צהֹב חלמוני, יעשוהו הדבורים ויבנו בו בתיהם, Wachs; cire; wax: אין מדליקין לא בלכש וכו' לא בזפת ולא בשעוה וכו' (שבת ב א). שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן (שם ח ד). ואם היתה (מגופה של חבית) נקובה לא יתן עליה שעוה (שם כב ג). פנקס שיש בו בית קבול שעוה טמאה (כלים יז יז). נפל הדיו על גבי הספר ומחקו, שעוה על גבי הפנקס ומחקו וכו' (תוספתא שבת י יא). העשויה (ארון) כמין דלוסקים הנוגע בה מכל מקום טהור, הנוגע בשעוה שלה ר' אליעזר מטמא (שם אהילות יח). אי זהו ירקרק שבירוקים ר' אלעזר אומר כשעוה וכשושנת כרמל (ירוש' סוכה ג ו). שעוה קירותא וכו' שעוה פסולתא דדובשא (שבת כ:). אל תשתע כי אני אלהיך, אמר ר' הושעיא בשעה שאמר יצחק ליעקב גשה נא ואמשך בני נשפכו מים על שוקיו והיה לבו רפה כשעוה (מד"ר בראש' מד). ונכאת שעוה (ר' יהודה בר ר', שם שם צא). זהב שחוט, שהיה נמשך כחוט והיו סכין בו כשעוה הנתונה על גבי פנקס (שם, שמו' לה). ויראם את בית נכֹתה וכו' רבי שמעון בן לקיש אמר בתי השן נמשכין כשעוה הראה להם (מד"ר שה"ש, מצאוני השומרים). — ובסהמ"א: אל תשתע, אל ימס לבך להיות כשעוה זו (רש"י, ישע' מא י). ואלו הד' הם נקראים יסודות, והחומר אשר הוא רחוק מהיסודות האלו הוא הדבר המשתף באלו הד' אשר יחסו אליהם יחס השעוה לכל מה שיעשה מן השעוה וכו' (מלות הגיון ט). וכן השעוה הנתכת בשמש ויסוד האש מתדמים בחום וכו' (ר"ש א"ת, מו"נ א נו). ואיך ילך לרעות בימי האביב ובלילה בקיץ לאור הלבנה ואיך יקחו השעוה ברגליהם מעלי הצמחים (ר' קלונימוס, בע"ח ד א). אם תקח שעוה בתולה וגפרית ועפר של קורה הרקובה שהרקיבוה תולעי' ותעשה מהכל נר ותדליקנו לא יכבה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה נתיב ד, נב:). — ובמ"ר שעוות, במשמ' נרות שעוה:  וגם התנדבה שיעור 4 סיקינוס שעוות שאלמוד בהן (חיד"א, מעגל טוב השלם, 61).