ש"נ, — כמו שערורה, מעשה רע ומתֹעב: בבית ישראל ראיתי שַׁעֲרוּרִיָּה1 שם זנות לאפרים נטמא ישראל (הושע ו י). *ובמגלות ים המלח: נגועו במשפטי רשעה ושערוריות (פשר חבקוק לוח IX). —  ובסהמ"א: ותהי הרעה והתועבה הגדולה הזאת בירושלם לשערוריה ואין יוצא ואין בא (יוסיפון, גינצבורג, תכז). בנות נעמו אלי אתמול, ראיתי בם שערוריה (עמנואל, מחבר' ד, ברודי, קיח). נתעורר איזה שערוריה בהגליל שלנו (פנקס ועד ארבע ארצות, שנת תע"ז, היילפרין, 273). ותחרשנה אזנינו בשמענו את השערוריה אשר נהיתה בבית יורם (מפו, אהבת ציון ב 10). אם אמרי אשא שערוריתך על שפתי יראתי פן ינאף אלהים בעיר (הוא, שם כג, 168). — ואמר המשורר: וכל היום ראה עמל והבט שערוריה (ר"ש הנגיד, הבמות פליליה, בן תהלים ב, הברמן, 132).