ש"נ, במקרא רק בסמ' שִׁפְעַת — רֹחב, רבוי, ובפרט בצרוף שפעת מים, כמו רחב מים1 Weite, Fülle; largesse, abundance; width, abundance: או חשך לא תראה וְשִׁפְעַת מים תכסך2 (איו' כב יא). התרים לעב קולך וְשִׁפְעַת מים תכסך3 (שם לח לד). — ובהשאלה, שפעת סוסים וכדו': והצפה עמד על המגדל ביזרעל וירא את שִׁפְעַת יהוא בבאו ויאמר שִׁפְעַת אני ראה (מ"ב ט יז). שִׁפְעַת גמלים תכסך (ישע' ס ו). מִשִּׁפְעַת סוסיו יכסך אבקם (יחזק' כו י). —  ובתו"מ4: אדם שיש לו שפעת קוריים5 איכן הוא נותנה לא באימצע טריקלין, אתמהא, כדי שתסבול קורות שלפניה ושלאחריה (רבי אבא בר כהנא, מד"ר בראש' יד, תיאודור, 130; וכעין זה מד"ר קהלת, את הכל עשה יפה בעתו). מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמרים לאכילה ולולבים להלל, חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסנים לכברה, שפעת קורות להקרות בהם את הבית, כך הם ישראל אין בהם פסולת (מד"ר בראש' מא, וכעין זה שם במד' ג). — ובסהמ"א: ונצא כיום ההוא בשפעת סוסים גדולה (גנזי מצרים, הלכות ספר תורה, עמוד נא). והאזנים במקור נדפס 'ואאזינם' תצלנה לרגשת קול הכנור ושפעת מי הצנור (ר"י חריזי, תחכמוני ג, קאמינקא, 35). ויטיפו מענן לקחם שפעת גשמים (שם ח, 84). ושואב שפעת יפעת מבינים נערצים (שם טז, 160). אני משביע המדבר והערבה וכו' בחרבי השלופה ובזרועי החשופה ובסערה המרחפת ובאש השורפת וביפעה השואפת ובשפעה השוטפת (שם לז, 302).— — ואמר המשורר: שפעת דמעי בדם תאדם (הוא, קבר נביא האמת, שם לה, 296).