1, שַׁפְרִיר, ש"ז, — מלה מסֻפקה: קח בידך אבנים גדולות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית פרעה וכו' ולקחתי את נבוכדראצר מלך בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי ונטה את שַׁפְרִירוֹ2 עליהם (ירמ' מג ט-י). — ובסהמ"א, בקרוב במשמ' אפריון: עשה לו אפריון תכונה והציב לו שפריר אמונה (ר"י הלוי, אגרת לר' אהרון אלעמאני, זמורה א, 62). והמשופע הזה של צל הארץ הוא דומה במראיתו כאוהל נטוי או שפריר של אופל עגול נטוי עלינו (ר"י הישראלי, יסוד עולם ב י). ודע כי ראיותי וכו' האמת נטה שפרירו עליהן ובטלו דבריך (תשו' ר' זרחיה הלוי, או"נ, ב, קלה). ויהי היום יום צאת שלג וקרה יום קרח הנורא על פני השדה נטה שפרירו ויורד רירו (ר' יצחק ארדוטיל, דברי חכמים, מז). — ואמר הפיטן: אני יותדת שפריר החצר וכיור לרחצת יד ורגל משמץ (רסע"ג, אזהרות, סדור רסע"ג, קצג). קבע מלון שכנו ושפרירו נשאם תלאם כתקנם והעמידם במשמרו (אקדמה בתודה, מחזור ויטרי, תעט, 594). שֵרוּת שפריר שטתו, מַטוֹת ורבוא חטתו (שלמה הבבלי, אור ישע, יוצר א פסח). אלהי גדלת בשפריר זבולך (רשב"ג, וארץ אשפיל, ביאליק-רבניצקי ב, 183). אחד יי' רם ונשא נטה שפרירי מעוני (הוא, אלהים אל, שם שם, 201). אל נעלה בשפריר מעוני (ר"י הלוי, אל נעלה, זמורה ז, 22). אל מסתתר מעיני כל חי בשפריר מעזו (הוא, אל מסתתר, שם ט, 498). נסתר בשפריר גבהנו (הוא, אמיץ פדה, שם י, 604). נוטה שפריר עליה ויוסד ממדי נשיה (דוד בקודה, ארומם אל, אגרות שד"ל, 513). אל מסתתר בשפריר חביון (אברהם מימון, אל מסתתר, זמירות). — ואמר המשורר: ובערפלי טהר רחצה במים אל תחת שפרירך תבאי חדר (יל"ג, חג לאדני, שירי יל"ג א, 10). — ובמשמ' כוכבי בֹקר: שבח נותנים לו כל צבא מרום, שפרירים3 ומשוררים לאל אדיר ירון (אל אדון, קונט' הפיוט' יא, 5).