° 1, ש"ז, — שה"פ מן שִׁפְשֵׁף, חִכּוּךְ, מֵרוּק, לִטוּש: פי' שפשוף כדאמרינן וכו' כן רבא היה מעלה ומוריד בנו כעין שפשוף ע"ג החמור מן הצד וכו' נמצא מגביה ומוריד השקין בצידי החמור וכו' והוא יורד בדרך שפשוף (ר"ח, שבת קנד ואיל'). חלוק כתונת של פשתן וכו' ואף הליבון שלה מצהיל ע"י השפשוף (רש"י, שבת קמ.). חופף עליו וכו' לשון שפשוף כמו נזיר חופף ומפספס (הוא, מגילה כו.). עצים שקצצם מן האילן ויש מאכילים אותם לבהמה וכו' שאינם ראויים בלא שפשוף (ר"י קארו, או"ח הל' שבת, שכד ה). שע"י שפשוף עור החתול וביותר בימי החורף יצא אש (ר' טוביה כץ, מעשה טוביה, יסודי עולם ב יז, עב:).