שַׁפְשָׁף
*, ש"ז. — שבשבת, זמורה לציד צפרים: דבק כדי ליתן בראש השפשף (שבת עה:)1, תנא כדי ליתן בראש שפשף2 שבראש קנה של ציידין (שם פ.).
1 [בהבאת המשנה, במק' שַׁבְשֶׁבֶת, ועי' שם, ואין כאן אלא שנוי מבטא הבי"ת לפ"א].
2 [באלפסי (כ"י) הגרס': שפשפת, ועי' ד"ס.]