שְׁרִיָן
1, ש"ז, — כמו שִׁרְיוֹן: ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין הַשִּׁרְיָן (מ"א כב לד, דהי"ב יח לג). — ובתמונה: וילבש צדקה כַּשִּׁרְיָן וכובע ישועה בראשו (ישע' נט יז). — ואמר המשורר: ושכב לצד כֻסה בשרין חֻמשו, ובעת אשר יגל ברמח קומה (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 178). ועי' שִׁרְיוֹן.
1 [עי' שִׁריון, הערה.]