°, ש"נ, — שה"פ מן שָׁרַץ, הולדת שרצים,  וגם רחוש כשרץ: מהי, מי אמרינן כיון דלא הלכה לאו שורץ על הארץ הוא או דלמא לא בעינן שריצה (רש"י, חול' סז:). והנזכר בחמישי היה שריצת המים לנפש חיה ולעוף (ר"ש א"ת, יקוו המים ד). למדך הכתוב שקודם השעבוד נשתלחה בהם ברכה זו שריצה ועצימה ואחר שהתחיל השעבוד נפחת מהשריצה והעצימה ונשאר בהם הפריה ורביה (רבינו בחיי, שמות). שריצת האפרוח בחיק הביצה (הרוקח סי' תמח). כשריצת התולעי תחת אצבעות הרופא (ר' טוביה כץ, מעשה טוביה ארץ החדשה ד א, פו.).