1, ש"ז, כנ', שָׁרְשִׁי, שָׁרְשֵׁךְ, שָׁרְשׁוֹ, שָׁרְשָׁם, מ"ר שָׁרְשֵׁי, שָׁרָשָׁיו2, שָׁרָשֶׁיהָ, — תחתית הצמח השרוי באדמה שדרכו הצומח יונק מים וחמרי מזון, Wurzel; racine; root: ויעל כיונק לפניו וְכַשֹּׁרֶשׁ מארץ ציה (ישע' נג ב). ויהי לגפן סרחת שפלת קומה לפנות דליותיו אליו וְשָׁרָשָׁיו תחתיו יהיו וכו' והנה הגפן הזאת כפנה שָׁרָשֶׁיהָ עליו ודליותיו שלחה לו וכו' (יחזק' יז ו-ז). הלא את שָׁרָשֶׁיהָ ינתק ואת פריה יקוסס ויבש וכו' למשאות אותה מִשָּׁרָשֶׁיהָ (שם שם ט). וייף בגדלו בארך דליותיו כי היה שָׁרְשׁוֹ אל מים רבים (שם לא ז). ותשרש (הגפן) שָׁרָשֶׁיהָ ותמלא ארץ (תהל' פ י). אם יזקין בארץ שָׁרְשׁוֹ ובעפר ימות גזעו (איוב יד ח). שָׁרָשִׁי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי (שם כט יט). הקטפים מלוח עלי שיח וְשֹׁרֶשׁ רתמים לחמם (שם ל ד). —  ושלח שֹׁרֶשׁ, הכה שֹׁרֶשׁ, במשמ' פשטו, חדרו שרשיו בקרקע וכד': והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שָׁרָשָׁיו (ירמ' יז ח). יפרח כשושנה ויך שָׁרָשָׁיו כלבנון (הוש' יד ו). — ובהשאלה: פן יש בכם שֹׁרֶשׁ פרה ראש ולענה (דבר' כט יז). — ובמליצה על בני אדם ועל עם3: ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שֹׁרֶשׁ למטה ועשה פרי למעלה4 (מ"ב יט ל). ויצא חטר מגזע ישי ונצר מִשָּׁרָשָׁיו יפרה (ישע' יא א). והיה ביום ההוא שֹׁרֶשׁ ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים ידרשו (שם יא י). כי מִשֹּׁרֶשׁ נחש יצא צפע (שם יד כט). על גל שָׁרָשָׁיו יסבכו (איוב ח יז). ועמד מנצר שָׁרָשֶׁיהָ כנו (דני' יא ז). — וכריתת השֹׁרש והשמדתו, כמשל להשמדת בני אדם ועמים: שָׁרְשָׁם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה (ישע' ה כד). והמתי ברעב שָׁרְשֵׁךְ ושאריתך יהרג (שם יד ל). הכה אפרים שָׁרְשָׁם יבש פרי בל יעשון (הושע ט יו). ואשמיד פריו (של האמורי) ממעל וְשָׁרָשָׁיו מתחת5 (עמוס ב ט). אשר לא יעזב להם (לרשעים) שֹׁרֶשׁ וענף (מלאכי ג יט). מתחת שָׁרָשָׁיו יבשו וממעל ימל קצירו (איוב יח יו). —  ועל הרים ועל ים: בחלמיש שלח ידו הפך מִשֹּׁרֶשׁ הרים (שם כח ט). — ושרש הרגלים וכדו', תחתיתם: על שָׁרְשֵׁי רגלי תתחקה6 (שם יג כז). — ושרש הים (העליון, שבשמים) באותה משמ': הן פרש עליו אורו וְשָׁרְשֵׁי הים כסה (שם לו ל)6. —  ועל מֻשג מפשט, שרש דבר, שרש החטא, סבת האשמה: כי תאמרו מה נרדף לו וְשֹׁרֶשׁ דבר נמצא בי7 (שם יט כח). — ואמר בן סירא: ברכת אב תיסד שרש וקללת אם תנתש נטע (ב"ס גני' ג ח, שם יג). — ובמג' ברית דמשק: ויצמח מישראל ומאהרן שורש מטעת לירוש את ארצו (רבין א ז, 3). — ובתו"מ: היו שרשין יוצאין לתוך שדה חבירו מעמיק שלשה טפחים (ב"ב ב יב). והעולה מן הגזע שלו, ומן השרשים של בעל הקרקע (שם ה ד). לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מעטין (אבות ג יז). אלו לא מיטמאין ולא מטמאין ולא מצטרפין, שרשי קולסי הכרוב כו' (עוקצ' א ד). שורשי קולסי כרוב שיבשו אסורין בהנאה (תוספת' שביע' ז יז). שורשי חיטה בוקעין בארץ נ' אמה, שורשי תאינה רכים בוקעין בצור (בשם רב יהודה, ירוש' ברכ' ט ג). אין הארץ שותה אלא לפי חיסומה, אם כן מה יעשו שורשי חרוב, מה יעשו שורשי שקמה (ר' ישמעאל בן אלעזר, שם שם). בשעה שהבקר עובר בכליו השרשין מהלכין מן הצד, ובשעה שאין הבקר עובר בכליו אין השרשין מהלכין מן הצד (שם שביע' א ב). הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה, ר' יוסי אמ' מפני שהשרשין מפעפעין אותו (שם ערלה א ב). שרשים שדרכן להחליף (שם בכורים א א). דבי ר' ינאי אמרו, הרואה את הצל זהו שורש, הרואה את החמה זהו גזע, ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי, העולה משרשיו ומגזעו זהו שורש, מגזעו ולא משרשיו זהו אילן (שם ב"ב ה ה). מטיבורו אדם נוצר ומשלח שרשין מיכן ומיכן (אבא שאול, שם נדה ג ג). שרשי אילן שגבוהין מן הארץ שלשה טפחים או שיש חלל תחתיהן שלשה טפחים וכו' (עירוב' ק.). התמרה הזו נוטעין אותה ומעלה שרשין מכל צדדיה (תנחו' בובר, שמיני ד). — ובסהמ"א: וכן ראובן שחפר בור וירד ומצא שרשי אילן של שמעון בתוך שדהו קוצץ וחופר והעצים שלו וכו' וכל שורש שמצא בתוך שלשה טפחים קוצצו ואינו חושש וכו' (רמב"ם, שכנים י ז). — ובהשאלה שבמליצה: קח שרשי השפלות וענפי השכלות ועשבי המצוה ושבולת הענוה ופרח הצדקה וכו' ותכתוש במכתשת החרטה (ר"י חריזי, רפואות הגוויה). — °ושרש הלשון, שרשי השנים וכדו' מאברי הגוף: שהמוח הוא שרש העצבים והתחלתם (עולם קטן, הורויץ, יט). התדע שרשי הטוחנות למה הם ג' למעלה ולמטה הם ב' (ר"י זבארה, ס' השעשועים ט, דודיזון, 102). ומפנים, כותלו (של בית הבליעה) נעשה ע"י וילון החך, ע"י שרש הלשון וע"י הגרגרת (יצחק טובים, ספר הדיפתיריה, 16). בין שרש הלשון ובין מבוא הגרון יתנשא מכסה הגרגרת (שם 17). — °ובמשמ' מקור ומוצא: ואמנם מי שקראן (את האותיות) אמות עשאום אמהות ר"ל שרשים לדבור (דונש בן תמים, פי' ס' יצירה, כ). ואמרו, הנה אנחנו רואים הדברים כולם שיש בהם טוב ורע נזק ותועלת וכבר התחייב שיהיה הטוב אשר שם משרש כולו טוב ויהיה הרע אשר בם משרש כולו רע וכו' ואמרו עוד שאלה שני השרשים לא סרו נבדלים זה מזה ואחר כן נמזגו והתחדשו אלה הגשמים מהמזגם (ר"י א"ת, או"ד, הקד'). אך חובות הלבבות כל שרשיהן הן מן השכל כאשר אבאר בע"ה (הוא, חו"ה, הקדמה). והמוצאים הראשונים הם מעולם הטבע ושם שורש ההויה, שמשם יצא הזרע ושם יברא העובר (הוא, הכוזרי ד כה). וכל אלו החמשה הרגשות שרשם בתוך המוח וממנו יתפשטו כל אחד ואחד למקום המיוחד לו וכו' כאשר הנקודה אשר באמצע העגולה הוא השרש לכל הקוים היוצאים ממנה וכו' (הוא, רוח חן ב). וכל התאוות הראויות הם בחכמה מצד שהיא השגת האמת ושורש לעבודה האלהית (אבוהב, מנוה"מ נר א, הקד'). — °ובמשמ' יסוד ועקר8: ובאשר חפצתי לעמוד על שרשי הדברים בקשתי תו כל דבר במישרים (ראב"ע, כהנא ב, 57). כי פנות החכמה המקויימות בברואים לרוב מיניה ואישיהם שבע, אחת מהנה סימן החכמה הנראה בשרשי העולם ויסודותיו וכו' (ר"י א"ת, חו"ה, הבחינה ד). ואשר חִדש שרשי האדם וצורתו ותכונתו וסדר חבירו הוא החכם היודע בעניני תועלותיו ונזקיו וכו' (הוא, שם, הבטחון ג). כי משרשי הפלוסוף שאין דבר נמצא בטל (מנחת קנאות, קופמן 31). שמתוך שרשי המחקר עמדנו תחלה על ההפרש הגדול בין נבואת משה ע"ה ובין נבואת שאר הנביאי' (שם שם, 41). זהו שורש המסכתא דרך כלל אלא שיתגלגלו בה לפעמים דברים שלא מן הכוונה (המאירי ליומא, פתיחה). — °ובפרט לגבי אמונה ודת: מצאנו יחוד האלהים בלב שלם שרשה ויסודה (של דתנו) שהוא השער הראשון משערי התורה (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד א). אבל מה שאמרתי לך הוא שורש אמונתם כי תכלית ההצלחה לאדם איננה כי אם המדע העיוני וכו' (הוא, הכוזרי ד יט). בשרש הראשון שהוא התחלה לכל האמונות התוריות והוא אמונת מציאות האל יתברך (ר"ח קרשקש, אור ה', א). — °ובהבחנה בין עקר ושרש בדת: כי שלשה העקרים הללו הם עקרים כוללים לדת אלהית וכו' ואולם המודה בהם עדיין אין לו חלק לעוה"ב עד שיודה בהם ובשרשים הנתלים בהם והמסתעפים מהם כי כל הכופר באחד מן השרשים כאלו כופר בעקר שהשורש ההוא מסתעף ממנו וכו' כי כמו שמי שיכחיש מציאות הנבואה שהוא שורש לתורה מן השמים וכו' הנה הוא כאילו כופר בעיקר תורה מן השמים וכו' (ר"י אלבו, העקרים א יג). וראוי שנבאר עתה דרך ידיעת השרשים המסתעפים מן השלשה עקרים הללו וכו' ונאמר ראשונה שאין ראוי שימנה בעקר ולא בשורש שום מצוה ממצות התורה וכו' ואין ספק שאין עונש הכופר בשורש או בעקר שוה לעובר על מצוה ממצות התורה (שם שם יד). — °וחכמי שרשי האמונה, כנוי לכת המדַברים בפילוספיה הערבית9: השמיעני בחסדך כללים מקוצרים מן הדעות אשר נתבררו אצל חכמי שרשי האמונה, והם הנקראים אצל הקראים בעלי חכמת הדברים (ר"י א"ת, הכוזרי ה טו). — °ובמשמ' יסוד מארבעת יסודות הבריאה, Element; élément; element: אלו השנוים ראינו במלאכה כ"ש בב' השרשים הקלים שהם האש והרוח (אבוסהל דונש בן תמים, פי' ס' יצירה מב). ואחר שידענו שהאדם נברא מהד' שרשים מה טעם כי ממנה לֻקחת וכו' (ראב"ע, בראש' ג יט). כל שנוצר בעולם לפנים מגלגל הלבנה נברא מארבעה שרשים שהם האש והרוח והמים והעפר (ר"י עקנין, פי' אבות ד כט). — ובפילוסופיה °שרש מונח, הנחה פילוסופית: שורש מונח הוא הקדמה שלא יהיה דרך אל אמותה ומופתה באותה המלאכה וכו', שרש מונח הוא ההקדמה שיקבל אותה התלמיד מן המלמד וכו' (ס' הגדרים, מובא אצל קלצקין-צובל). — °ושרש וענף,  במשמ' אבות ותולדות: כי היות זה המעשה בין השרש והענף עזות גדולה מאד ר"ל לבעול האם או הבת ונאסר על שרש וענף שיבעול אחד מהם את חבירו וכו' או שיתקבצו שרש וענף בבעילת גוף שלישי (ר"ש א"ת, מו"נ נ מט). — °ושרש השרשים: וכאשר מתפשט (השביב) יותר מגיע זיוו מקצה הארץ ועד קצה הארץ וזהו שורש השורשים ויסוד היסודות (ברית מנוחה, ניקוד ה', אמסט', יב.). כי בצאת המאור הגדול מן שורש השורשים מן המציא' כמה מאורות מחשיך וכמה מאורות מלהט וכמה שרפים משריף (שם, ניקוד הי', שם כה). — °ובדקדוק, החלק החוזר בכל גזירות הפעל והשם10 Wurzel; racine; root: משיגי השרשים הם (האותיות) המוספים במלות כדמות בגדיכם ששרשו בגד (אבוסהל דונש בן תמים, פי' יצירה סג). נוגי וכו' ואין שורש בתיבה אלא הגימ"ל לבדה (רש"י, צפנ' ג יח, וכעין זה הוא, איכה א ד), שהנו"ן ביגון אינה שורש אלא כגון נו"ן של המון וכו' (הוא, איכה ג, סה). ואנו מזכירים בחלק השני הזה אשר קראנו אותו ספר השרשים רוב השרשים העבריים הנמצאים באשר בידינו מן המקרא וכו' ואם תצא לידך מלה מן המלות וכו' שלח ידך אל השרש אשר היא ממנו וכו' כשרצית לעמוד על ענין ויתנהו בית הפקדות (ירמ' נב יא) ותשלח ידך אל הפא והקוף והדלת וכו' (ר"י א"ת, סה"ש לריב"ג, הקד'). מה שאגזר בו על שרשיהם רצוני לומר על שרשי המלות אשר הם משתי אותות (שם). אבל אפוד ירד בידו יש לי בו טעם נכון אזכרנו בשרש ירד (רד"ק, ס' השרשים, ערך אוה). — °ואות שרש, ואותיות השרש, בנגוד לאות שַׁמש ואותיות השמוש: החלק הראשון בענין האותיות ותולדותיהם ומוצאיהם והנחלף מהם ומה מהם שרשים ומה מהם שמשים (הורית הקורא, דרנבורג, 16). ודע כי עשרים ושנים אותיות הללו מחציתם שורש ומחציתם שמוש ומסרו להם הראשונים סימן וכו' ובאותיות השרש לא יכלו לחבר להם סימנים נכונים במליצה וכו' (ר"י קמחי, ס' זכרון, 2). — °ואוצר השרשים, ספר השרשים, כנוי למלון המביא את המלים שבלשון לפי מה שנחשב כשרשן, שכיח בספרות, גם כשם למלונים מסֻימים. — ובתורת החשבון, שרש של מספר, מספר זה אשר בהכפלתו בו בעצמו וכדו' יצא המספר שלפנינו: דרך הוצאת השרש מהמספר המרובע המקיף בשלמים ראוי שנכתוב המספר שבקשנו לדעת את מרובעו בטור אחד כפי מעלותיו וכו' (רלב"ג, מעשה חושב, 81). דרך להוצאת שרש מספר בלתי מרובע שיהיה בשרשו שלמים בקירוב גדול הוצא תחלה השרש הקרוב למספר ההוא וכו' (שם 82). — °שרש מרֻבע ומעֻקב, ושרש רבועי Quadratwurzel, ועקובי, Kubikwurzel וכדו': השער הז' שער השרשים המרובעים וכל המאזנים שלהם כי רבים הם (ראב"ע, ס' המספר, הקד'). ואחר וכו' ראוי שנבאר דרך חלוק מספר ידוע על מספר בלתי ידוע כמו הוצאת השרשים הרבועיים והמעוקבים וכו' (רלב"ג, מעשה חושב, לנגה, 80). דרך הוצאת השרשים המעוקבים וכו' הנה נשאר איך ימצא השרש העקובי למספרים המקיפים וכו' (שם, 86). ותערוך השרש המוצא על השרש המוצא והיוצא מקובצים והועלה תערוך על שלשה דמיוני השרש היוצא וכו' (שם, 87). — °ומרֻבע השרש, ומעֻקב השרש, שהוציאו ממנו שרש מרבע או מעקב: עד שישאר לך בטור העליון פחות מכפל השורש המוצא מקובץ עם אחד שהוא מרובע השרש היוצא וכו' (שם, 82). וחבר העולה עם מעוקב השרש יוצא (שם, 87). — ואמרו פיטנים ומשוררים: ומה הוא עץ ענפיו באדמה ושרשיו בראם אל ברומו, אשר יתן פרי נעים בעתו ואם יתש בכל יום ממקומו (דונש, חידות, אלוני, צז). ואמנם כי פרי העץ בשרשו, והמשל אמת כאם כבתה (רשב"ג, לך נפשי, שער השיר, 40). אִוְתָה נפשי אל מקום נפשהּ, וכלתה אל מקור שרשה (הוא, אִותה, שם, 80). נטעי ידידֹת נטעה ידי, וישק נחל אהבה שרשם, אך רוצצו רעי להשחית את ענפם ויחד חמדו שרשם (הוא, הענק ו, ברודי, שסד). כי כמו שרש יהי הפרי (ראב"ע, אל נהר, כהנא א, 125).