שַׁרְשָׁה
ש"נ, רק מ"ר סמ' שַׁרְשׁׂת1, כמו שַׁרְשְׁרָה, שַׁרְשֶׁרֶת: ועשית על החשן שַׁרְשׁׂת גבלת מעשה עבת זהב טהור (שמ' כח כב).
1 [ספק אם היתה המלה בצורה זו בלשון, כשנוי שבמבטא, (בהבלעת ר אחת בהִדַּמּות ל־ש שלפניה) או שאין כאן אלא טעות הכותב, הואיל ובכל מקום אחר (שמ' כח יד; שם לט יה; מ"א ז יז; דה"ב ג ה כתוב: שַׁרְשְׁרֹת. והיו שגזרו שרשת כאן מן א. שרש, כדברי רש"י: לשון שרשי אילן המאחזין אילן להאחז ולהתקע בארץ אף אלו יהיו מאחזין לחשן שבהם יהיה תלוי באפוד והן שתי שרשרות האמורות למעלה בענין המשבצות ואף שרשרות פתר מנחם בן סרוק לשון שרשות ואמר שהרי"ש יתירה כמו מ"מ שבשלשים ומ"ם שבריקם (ואמנם רש"י מוסיף) ואיני רואה את דבריו אלא שרשרת בלשון עברית כשלשלת בלשון משנה ע"כ. ועל פי כונה זו קרא יוסף אבן כספי את ספרו הדן בשרשי הלשון: שרשות כסף.]