1, קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', שִׂדֵּד, יְשַׂדֵּד, יְשַׂדֶּד-, —  durchpflügen; achever de labourer; to plough all over: הכל היום יחרֹש החֹרש לזרע יפתח וִישַׂדֵּד אדמתו (ישע' כח כד). ואפרים עגלה מלֻמדה אהבתי לדוש וכו' יחרש יהודה יְשַׂדֵּד לו יעקב (הושע י יא). התקשר רים בתלם עבתו אם יְשַׂדֵּד עמקים אחריך (איוב לט י). — ואמר הפיטן: קטנתי מהכיל הפצר כל תבוס רדיתי שדדתי כאלפים אבוס (רסע"ג, אויה לי, סליח' לת"ב, סדור רסע"ג, שנב). — ואמר המשורר: אשר הפקד עלי הר התבונה ושדד אחריו עמקי תלמיו רשב"ג, אמר לאמרים, ביאליק-רבניצקי א, 92.

— קל, °שָׂדַד, — במליצה, כמו פִע', רק בינ', שׂוֹדֵד: אני אכר אני שׂוֹדֵד3, אני לוחם אני שׂוֹדֵד (עמנו', מחב' ט, הברמן, 273).