פ"י, שַׂכְתָּ, שָׂךּ, — שָׂם גדר של שוכים, של קוצים כדי לחסם את הדרך מלצאת או מלבוא: לכן הנני שָׂךְ את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא (הושע ב ח). הלא אתה שַׂכְתָּ בעדו ובעד ביתו ובעד כל אשר לו מסביב (איוב א י). — ובמגלת ההודיות:  ותשוך בעדי מכול מוקשי שחת (מגל' גנוזות ב, סוקניק, לג). — ואמר המשורר: בני ימים חמדוני וכו' הדיחוני ושכו את ארחי, ויסֹלו עלי דרכי מסלות (רמב"ע, מעונות, ברודי א, קי) .

— פוֹ', שׂוֹכֵךְ, תְּשׂכְכֵנִי, — שם כאלו שׂוֹכִים וקוצים בתוך דבר:  עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תְּשׂכְכֵנִי1 (איוב י יא).