1, ש"ז, כנ' שׂוֹכֹה, — ענף, ובפרט ענף קוצני, Ast (doringer); branche (épineuse); (thorny) branch: ויקח אבימלך את הקרדֻמות בידו וכו' ויכרתו גם כל העם איש שׂוֹכֹה וילכו אחרי אבימלך וישימו על הצריח וכו' (שופט' ט מח-מט). — ובתו"מ: תנאי ב"ד הוא שיהא זה יורד לתוך שדה חבירו וקוצץ שוכו של חבירו להציל נחיל שלו ונותן לו דמי שוכו של חבירו (ב"ק פא:)2. — ובסהמ"א, אף ללא דיוק בשמוש המלה: בגדר השוכים (שטרייכער) יבואו כל מיני צמחים אשר גזעם קשה כעץ ויעמוד ממעל לארץ שנים רבות וישא פירות מדי שנה בשנה (לינדא, ראשית למודים א ז, כח:). ועי' *סוֹךְ.