ת"ז, במקרא רק מ"ר, שׂטְנַי, שוֹטְנַי, ס"מ שֹטְנֵי, — כמו מַשְׂטִין, מאשים ומחרף, Ankläger, Beschimpfer; dénonciateur, insulteur; accuser, disgracer: יבשו יכלו שֹטְנֵי נפשי יעטו חרפה וכלמה מבקשי רעתי (תהל' עא יג). זאת פעלת שׂטְנַי מאת יי' והדֹברים רע על נפשי (שם קט כ). ילבשו שוֹטְנַי כלמה ויעטו כמעיל בשתם (שם שם כט). — ובסהמ"א: נגזרה גזירה על מלכי ארם להיות שוטנים על ישראל (רש"י, דהי"ב יה יט). ולא פסקו מלכי ארם להיות שוטנים לישראל עד שמת אחז (הוא, שם יו ד). — ואמרו פיטנים ומשוררים: זנח מלת חברך השנואה אשר שוטן באזניך הביאה (ר"ש הנגיד, בן משלי, אברמסון, 143). קול ישע אבשר לגולים עשר ושוטן איסר לבוצע ברך (רשב"ג, שובי בתולה, ביאליק-רבניצקי ב, 25). טורד וגוער שוטן באיתן ההאצל (ר' מנחם בר' מכיר, אור זרוע, יוצר לשבת הפסקה א).