שִׂטְמָה
°, ש"נ, — כעס ושנאה: ראוי הוא וכו' שתשמע בלי חימה ושתענה בלי שטמה (אברהם בן חסדאי, בן המלך והנזיר). — ואמרו פיטנים ומשוררים: דכדוכי יחז ויישר פיתולי, דובבי שטמתי בל יעבטו משעולי (רסע"ג, אשק על פי, סדור רסע"ג, שצו). זמן הרע בשטמתו כבן סֹבא וגם זולל (רמב"ע, הענק ח כד, ברודי, שעז). שטמוני בני ימים כשטמת זאבי הערבות לרחלה (עמנו', מחב' א, הברמן, 34)1.
1 [א. צ. אידלזון רושם (שירי תימן, אידלזון־טורטשינר, 374) מלשון שירי תימן שִׂטְמוּת, בצרוף: בלי שטמות וריב, אך העורך (שעבר והגיה את דברי אידלזון) לא מצא את המלה במקור, ואפשר שאין כאן אלא מ"ר מן שִׂטְמָה.]