1 פ"ע, שָׂטִיתָ,  יֵשְׂטְ, תִּשְׂטֶה, שְׂטֵה, — סר מן הדרך, abweichen (v. Weg); décliner, dévier; to deviate: פרעהו על תעבר בו יִשְׂטֵה מעליו ועבר (משלי ד יה). — ושטה מן הדרך הישרה אל דרך אחרת: אל יַשְׂטְ אל דרכיה לבך ואל תתע בנתיבותיה (שם ז כה). — ובפרט שטתה האשה, שטתה תחת בעלה, זנתה מעליו: איש איש כי תִשְׂטֶה אשתו ומעלה בו מעל (במד' ה יב). ואם לא שכב איש אתך ואם לא שָׂטִית טֻמאה תחת אישך הנקי ממי המרים המאררים האלה, ואת כי שָׂטִית תחת אישך וכי נטמאת וכו' (שם שם יט-כ). זאת תורת הקנאה אשר תִּשְׂטֶה אשה תחת אישה ונטמאה (שם שם כט). — ואמרו פיטנים ומליצים2: דאג ומגחלתו ירא3, ויט ויֵשט עד חירה (ינאי, איש אשר מכר, קרוב' בראש', זולאי, נג). ומשוטה וחרש גם נקבה שטה אל תעש עמם מריבה (ר' האי גאון, שערי מוסר השכל קכד, וורטהימר, ז:). בך אביך הראשון חטא, על פי פתן מאֹרח שטה (ראב"ע, בין רעים, כהנא א, 119). אל ישט לבבך דוד אלי יין (ר"י זבארה, ס' שעשועים א, דוידזון, 11).

—  ובינ' פָעו', °שָׂטוּי: קנא לה ונסתרה ותחתיו טֻמאה שטויה ר' נתנאל מקינון, שירי היחוד והכבוד, פב.