שִׂיק

°, ש"ז, —  הסקת אש, לחכה, — ואמר הפיטן: בצאתך המלתה שיקי רשף למנה, ונלאתה כלכלם נטיעת נעמנה (אזהרות רסע"ג, סדור, קפה). גחלים אתה חותה לשון שיק ותבערה המה (מנחם, מחב' חת, מובא גם בתשוב' דונש ערך חותה, 65).

חיפוש במילון: