שִׂישָׂה
*, ש"נ, — שה"פ מן שָׂשׂ: בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל1 גילה שישה שמחה רינה פצחה וכו' מד"ר שה"ש, נגילה ונשמחה, וכעין זה פסיק' דר"כ, רני עקרה, בובר, קמא:. שוש אשיש בה' וכו' אבל שישה זו שמחה ואין אחריה צרה שם פסיק' דר"כ, פסקא אחרת דשוש אשיש, בובר, קמט.
1 [צ"ל בעשרה לשונות נקרא שמחה, וכן בפסיק' דר"כ.]