ש"נ, סמ' שִׂמְחַת, כנ' שִׂמְחָתִי, שִׂמְחָתְךָ, שִׂמְחַתְכֶם, שִׂמְחָתוֹ, מ"ר שְׂמחוֹת, שְׂמָחֹת, — רגש של ספוק ושביעת רצון, Freude; joie; joy: שמחו לפניך כְּשִׂמְחַת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל (ישע' ט ב). ויספו ענוים ביי' שִׂמְחָה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו (שם כט יט). רנו ליעקב שִׂמְחָה וצהלו בראש הגוים (ירמ' לא ו). אור זרע לצדיק ולישרי לב שִׂמְחָה (תהל' צז יא). לב יודע מרת נפשו וּבְשִׂמְחָתוֹ לא יתערב זר (משלי יד י). אולת שִׂמְחָה לחסר לב (שם יה כא). שִׂמְחָה לאיש במענה פיו (שם שם כג). שִׂמְחָה לצדיק עשות משפט ומחתה לפעלי און (שם כא יה). כי רננת רשעים מקרוב וְשִׂמְחַת חנף עדי רגע (איוב כ ה). כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת וְשִׂמְחָה (קהל' ב כו). — ובמק' דבר שמחה: כי שם שאלונו שובינו דברי שיר ותוללינו שִׂמְחָה (תהל' קלז ג)1. — ובמשמ' שחוק ושעשועים, ואף של שעת שמחה, גם בחגיגה ובמשתה: תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שִׂמְחָתִי (שם שם ו). איש מחסור אהב שִׂמְחָה2 (משלי כא יז). וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם ולא מנעתי את לבי מכל שִׂמְחָה (קהלת ב י). ושבחתי אני את הַשִּׂמְחָה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכל ולשתות ולשמוח (שם ח יה). ועמד על נפשם וכו' ביום שלושה עשר לחדש אדר ונוח בארבעה עשר בו ועשה אתו יום משתה וְשִׂמְחָה וכו' שִׂמְחָה ומשתה ויום טוב (אסתר ט יו-יט). וגם הקרובים אליהם וכו' מביאים להם וכו' ויין ושמן ובקר וצאן לרב כי שִׂמְחָה בישראל (דהי"א יב מ). ויעשו שבעת ימים שִׂמְחָה (דהי"ב ל כג). ותהי שִׂמְחָה גדולה בירושלם (שם שם כו). וילכו כל העם לאכל ולשתות ולשלוח מנות לעשות שִׂמְחָה גדולה (נחמ' ח יב). ובחנכת חומת ירושלם בקשו את הלוים וכו' לעשת חנכה וְשִׂמְחָה ובתודות ובשיר מצלתים נבלים ובכנרות (שם יב כז). — ובצרופים, וגיל: ונאסף שִׂמְחָה וגיל מן הכרמל (ישע' יו י, וכעין זה ירמ' מח לג). הלוא נגד עינינו אכל נכרת מבית אלהינו שִׂמְחָה וגיל (יואל א יו)3. ועי' מ"ר שְׂמָחוֹת. — אֵל שמחת גילי: ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שִׂמְחַת גילי (תהל' מג ד). — שמחת לב(ב): השיר הזה יהיה לכם כליל התקדש חג וְשִׂמְחַת לבב כהולך בחליל (ישע' ל כט). ויהי דבריך לי לששון וּלְשִׂמְחַת לבבי (ירמ' יה יו). אשר נתנו את ארצי להם למורשה בְּשִׂמְחַת כל לבב (יחזק' לו ה). צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שִׂמְחַת לבו (שה"ש ג יא). כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה4 בְּשִׂמְחַת לבו (קהל' ה יט). — שמחת עולם: ופדויי יי' ישכון ובאו ציון ברנה וְשִׂמְחַת עולם על ראשם (ישע' לה י, שם נא יא). לכן בארצם משנה יירשו שִׂמְחַת עולם תהיה להם (שם סא ז). — ששון ושמחה: והנה ששון וְשִׂמְחָה הרג בקר ושחט צאן אכל בשר ושתות יין (ישע' כב יב-יג). ופדויי יי' ישבון ובאו ציון ברנה וכו' ששון וְשִׂמְחָה ישיגו (שם לה י, וכעין זהשם נא יא). כי נחם יי' ציון וכו' ששון וְשִׂמְחָה ימצא בה (שם נא ג). צום הרביעי וכו' יהיה לבית יהודה לששון וּלְשִׂמְחָה ולמעדים טובים (זכר' ח יט). תשמיעני ששון וְשִׂמְחָה (תהל' נא י). — שמחה וששון: ליהודים היתה אורה וְשִׂמְחָה וששן ויקר ובכל מדינה ומדינה וכו' שִׂמְחָה וששון ליהודים משתה ויום טוב (אסתר ח יו-יז). — ובצרוף קול ששון וקול שִׂמְחָה5 קול חתן וקול כלה, על שמחת החתֻנה (ירמ' ז לד, שם יו ט, שם כה י, שם לג יא). — קול תרועת השמחה: ורבים בתרועה בשמחה להרים קול ואין העם מכירים קול תרועת הַשִׂמְחָה לקול בכי העם (עזרא ג יב-יג). — ובשמחה ובשירים: ולא הגדת לי ואשלחך בְּשִׂמְחָה ובשרים בתף ובכנור (בראש' לא כז). — בתפים בשמחה ובשלשים: ותצאנה הנשים וכו' לקראת שאול המלך בתפים בְּשִׂמְחָה  ובשלשים (ש"א יח ו). — בשמחה ובטוב לבב: תחת אשר לא עבדת את יי' אלהיך בְּשִׂמְחָה ובטוב לבב (דבר' כח מז). — בית שמחה: לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שִׂמְחָה (קהל' ז ד). — יום שמחה: וביום שִׂמְחַתְכֶם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצצרות (במד' י י). — ועם תאר, שמחה גדולה: והעם מחללים בחללים ושמחים שִׂמְחָה גדולה (מ"א א מ). וישמח יונה על הקיקיון שִׂמְחָה גדולה (יונה ד ו). ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סכות וכו' ותהי שִׂמְחָה גדולה מאד (נחמ' ח יז). וישמחו כי האלהים שמחם שִׂמְחָה גדולה (שם יב מג). וגם דויד המלך שמח שִׂמְחָה גדולה (דהי"א כט ט). ויאכלו וישתו לפני יי' ביום ההוא בְּשִׂמְחָה גדולה (שם שם כב). ויעשו בני ישראל הנמצאים בירושלם את חג המצות שבעת ימים בְּשִׂמְחָה גדולה וכו' ותהי שִׂמְחָה גדולה בירושלם (דהי"ב ל כא-כו). —  ועם פעלים, אזר את פ' שמחה: הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שִׂמְחָה (תהל' ל יב). — נתן שמחה בלב: נתתה שִׂמְחָה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו (שם ד ח). — ערבה כל שמחה: צוחה על היין בחוצות ערבה6 כל שִׂמְחָה גלה משוש הארץ (ישע' כד יא). — ומ"ר שְׂמָחוֹת, שְׂמָחֹת: תודיעני ארח חיים שבע שְׂמָחוֹת את פניך (תהל' יו יא). תובלנה בִּשְׂמָחֹת וגיל (שם מה יו). — ובתו"מ: הוציאנו מעבדות לחרות, מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב (פסח' י ה). ההלל והשמחה7 שמונה (סוכה ד א). כיצד מלמד שחיב אדם בהלל ובשמחה בכבוד יום טוב האחרון של חג כשאר ימות החג (שם ד ח). כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה8 לא ראה שמחה מימיו (שם ה א). משנכנס אב ממעטין בשמחה (תענ' ד ו). מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו (מו"ק א ה). אין נושאין נשים במועד וכו' מפני ששמחה היא לו (שם שם ז). והוי מקבל את כל האדם בשמחה (אבות ג יב). והתורה נקנית וכו' בענוה בשמחה ובטהרה (שם ו ה). שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות (ספרי במד' קיט). ושמחת, בכל מיני שמחות (שם דבר' לא). אסור לו לישא במועד וכו' שאין מערבין שמחה בשמחה9 (ר' חנניה, ירוש' מו"ק א ז). ביטלה צרת נקיבה שמחת זכר (ר' מנא, שם ב"ב טז ד). בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר וכו' ועכשיו שאין בית המקדש קיים אין שמחה אלא ביין (ר' יהודה בן בתירא, פסח' קט.). עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב (תענ' כ.). והיו בעלי בתים שמחין שתי שמחות אחת שמנכשין להם שדותיהן ואחת שמשליכין לפני בהמתם (מו"ק ו:, וכעין זה ירוש' שקל' א ב). שמחה לתוגה נהפכה ששון ויגון נדבקו (מו"ק כה:). ראובן בשמחה שמעון מה איכפת ליה (מד"ר בראש' נג). למלך שעשה שמחה לבנו והרג שונאיו אמר המלך כל מי ששמח לי יבא לשמחת בני (שם שמות יח). בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל10 גילה שישה שמחה רנה וכו' (שם שה"ש, נגילה ונשמחה). אלישבע בת עמינדב ראתה ד' שמחות ביום אחד (שם קהל' סדרא א, לשחוק אמרתי מהולל). — שמחות, כנוי (בלשון יפה) למסכת אבל רבתי. — ובתפלה, זמן שמחתנו , ככנוי לחג הסכות (קדוש ליל סכות ועוד). — ובסהמ"א , גם במ"ר שמחות: כמה שמחות נהפכו לאנחות (ר"י זבארה, שעשועים ב, דודזון, 21). היין שליח השמחות ומכריח האנחות (ר"י חריזי, תחכמוני כז, קאמינקא, 237). — ואמרו פיטנים ומשוררים: עשו שמחות ולדורות קבעום (אתה האל, סליח' תענית אסתר, סדר רב עמרם השלם ב, רטו.). ויקשיב תוכחות בגילות ושמחות (דונש, לדורש החכמות, אלוני, עג). ומהרו בשמחות בכל ארבע רוחות (לגבור בתעודה, תשו' תלמידי מנחם, שטערן, 3). שמחות נעלו על הררי מר (רמב"ע, הריח מר, ברודי, קנט). ועוד התעתדו לכפל שמחות (שם שם , קס). הנה פני תבל מחדשה שמלת שמחות היא מלבשה (ראב"ע, הנה פני תבל, כהנא א, 126). — °שמחת תורה, בא"י כנוי ליום שמיני עצרת ובחו"ל ליום חג הנוסף שלאחריו: שישו ושמחו בשמחת תורה (פיוט לשמחת תורה). — °שמחת תעודה, באותה משמ', ואמר המשורר: כמו כן נהרג הרג נבלים בליל שמחת תעודה היקרה (ר"ש הנגיד, אלוה עז, הברמן א, 12).