פ"ע, שָׂמֵחַ, שָׂמֵחָה, שָׂמַחְתָּ, שָׂמַחְתִּי, שָׂמְחוּ, שָׂמֵחוּ, שְׂמַחְתֶּם, שְׂמֹחַ, שְׂמוֹחַ, שְׂמַח, שִׂמְחִי, שְׂמָחִי, שׂמְחוּ, אֶשְׂמַח, אֶשְׂמְחָה, תִּשְׂמַח, תִּשְׂמָח, תִּשְׂמְחִי, יִשְׂמַח, יִשׂמָח, תִּשְׂמַח, נִשְׂמְחָה, תִּשְׂמְחוּ, יִשְׂמְחוּ, יִשְׂמָחוּ, תִּשְׂמַחְנָה, — רום לב האדם, שיש, גיל, hochgemut sein, sich freuen; être exalté, se rejouir; to be elated, glad: ואכלת שם לפני יי' אלהיך וְשָׂמַחְתָּ אתה וביתך (דבר' יד כו). והיו כגבור אפרים וְשָׂמַח לבם כמו יין ובניהם יראו וְשָׂמֵחוּ יגל לבם ביי' (זכר' י ז). ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וַיִּשְׂמְחוּ וכו' וגם הנשים והילדים שָׂמֵחוּ (נחמ' יב מג). — ובנגוד אל בוש: הנה עבדי יִשְׂמָחוּ ואתם תבשו (ישע' סה יג).  — ובצרוף עם פעלים אחרים, עם גיל: ובני ציון גילו וְשִׂמְחוּ ביי' אלהיכם (יואל ב כג). — ועם עלז: פן תִּשְׂמַחְנָה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים (ש"ב א כ). כי תשמחי1 כי תעלזי שסי נחלתי כי תפושי כעגלה דשה ותצהלי כאברים (ירמ' נ יא). רני בת ציון הריעו ישראל שִׂמְחִי ועלזי בכל לב בת ירושלם (צפנ' ג יד). — ועם צהל: והעיר שושן צהלה וְשָׂמֵחָה (אסתר ח יה). — ועם רנן: רני וְשִׂמְחִי בת ציון (זכר' ב יד). — ובהשאלה לעצמים דוממים: אל תיראי אדמה גילי וּשְׂמָחִי (יואל ב כא). יִשְׂמְחוּ השמים ותגל הארץ (תהל' צו יא). — ושמח בלבו: הלא אהרן אחיך הלוי וכו' יצא לקראתך וראך וְשָׂמַח בלבו (שמות ד יד). —  ושמח לבו:2 והיו כגבור אפרים וְשָׂמַח לבם כמו יין (זכר' י ז). לכן שָׂמַח לבי ויגל כבודי (תהל' יו ט). כי בו יִשְׂמַח לבנו (שם לג כא). יִשְׂמַח לב מבקשי יי' (שם קה ג). בני אם חכם לבך יִשְׂמַח לבי גם אני (משלי כג יה). — ושמח לפני יי': וּשְׂמַחְתֶּם לפני יי' אלהיכם שבעת ימים (ויק' כג מ). וּשְׂמַחְתֶּם לפני יי' אלהיכם אתם ובניכם ובנתיכם (דבר' יב יב). וְשָׂמַחְתָּ לפני יי' אלהיך בכל משלח ידך (שם שם יח). וְשָׂמַחְתָּ לפני יי' אלהיך אתה ובנך ובתך (שם יו יא). וזבחת שלמים ואכלת שם וְשָׂמַחְתָּ לפני יי' אלהיך (שם כז ז). שָׂמְחוּ לפניך כשמחת בקציר (ישע' ט ב). —  ושמח לקול עוגב: ישאו בתף וכנור וְיִשְׂמְחוּ לקול עוגב (איוב כא יב). — ושמח שמחה גדולה: וַיִּשְׂמַח יונה על הקיקון שמחה גדולה (יונה  ד ו). — ושמח באסון רעהו: ובצלעי שָׂמְחוּ ונאספו (תהל' לה יה). בנפל אויביך אל תִּשְׂמָח (משלי כד יז). אם אֶשְׂמַח בפיד משנאי והתעררתי כי מצאו רע (איוב לא כט). — ושמח לזולתו, באותה משמ': גם ברושים שָׂמְחוּ לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו (ישע' יד ח). ואל תרא ביום אחיך ביום נכרו ואל תִּשְׂמַח לבני יהודה ביום אבדם (עבד' א יב). אל תִּשְׂמְחִי איבתי לי (מיכה ז ח). אל יִשְׂמְחוּ לי איבי שקר (תהל' לה יט). שפטני כצדקך יי' אלהי ואל יִשְׂמְחוּ לי (שם שם כד). כי אמרתי פן יִשְׂמְחוּ לי (שם לח יז). — ושמח בכל שאטו בנפש אל: יען מחאך יד ורקעך ברגל וַתִּשְׂמַח בכל שאטך בנפש אל אדמת ישראל (יחזק' כה ו). — ושמח בה' וכדו': ובני ציון גילו וְשִׂמְחוּ ביי' אלהיכם (יואל ב כג). אֶשְׂמְחָה ואעלצה בך (תהל' ט ג). שִׂמְחוּ ביי' וגילו צדיקים (שם לב יא). שָׂמַחְתִּי באמרים לי בית יי' נלך (שם קכב א). יִשְׂמַח ישראל בעשיו בני ציון יגילו במלכם (שם קמט ב). — ושמח על: על כן על בחוריו לא יִשְׂמַח3 אדני ואת יתמיו ואת אלמנותיו לא ירחם (ישע' ט יו).  וַיִּשְׂמַח עליהם חזקיהו (שם לט ב). וַיִּשְׂמַח יונה על הקיקיון שמחה גדולה (יונה ד ו). וַיִּשְׂמְחוּ העם על התנדבם (דהי"א כט ט). — ושמח מזולתו: יהי מוקרך ברוך וּשְׂמַח מאשת נעוריך (משלי ה יח). — ושמח לקראת: ויראהו אבי הנערה וַיִּשְׂמַח לקראתו (שופט' יט ג). — ושמח לראות: ויראו את הארון וַיִּשְׂמְחוּ לראות4 (ש"א ו יג). — ושמח כי5: אל תִּשְׂמְחִי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך (ישע' יד כט). יִשְׂמַח צדיק כי חזה נקם (תהל' נח יא). יקם סערה לדממה ויחשו גליהם וַיִּשְׂמְחוּ כי ישתקו (שם קז ל). אם אֶשְׂמַח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי (איוב לא כה). — ובתו"מ: וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי (יבמ' טז ז). הורה ר' טרפון בלוד האונאה שמונה כסף לסלע שליש למקח ושמחו תגרי לוד (ב"מ ד ג). המוליך חטים לטחון וירדו עליהם גשמים אם שמח בכי יתן, ר' יהודה אומר אי אפשר שלא לשמוח (מכשיר' ג ה). כיון שראו קרוביו כך עמדו ולבשו לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו אמר להן לא באתם אלא לשמוח עלי, אמרו לו חס ושלום לא באנו אלא לשמוח עמך (מד"ר שמות לא). ביום טוב היה בטוב וכו' ביום טובתו של חברך שמח עמו (שם קהל', ביום טוב, סדרא ב). ועי' שָׂמֵחַ.

— פִע', שִׂמַּח, שִׂמְּחָהוּ, שִׂמְּחָם, שִׂמַּחְתָּ, שִׂמַּחְתַּנִי, שִׂמַּחְתִּים, שִׂמְּחוּךָ, מְשַׂמֵּחַ, מְשׂמְּחֵי, שַׂמֵּחַ, שַׂמֵּחַ, שַׂמַּח, שַׂמְּחֵנוּ, יְשַׂמַּח, יְשַׂמְּחָנָּה, יְשַׂמְּחוּ, — שִׂמַּח את זולתו, את לב זולתו, גרם לו שישמח6, שירום לבו, erfreuen; faire plaisir à; to gladden, delight: כי יקח איש אשה חדשה וכו' נקי יהיה לביתו שנה אחת וְשִׂמַּח7 את אשתו אשר לקח (דבר' כד ה). ארור האיש אשר בשר את אבי לאמר ילד לך בן זכר שַׂמֵּחַ שִׂמְּחָהוּ (ירמ' כ יה). נהר פלגיו יְשַׂמְּחוּ8 עיר אלהים (תהל' מו ה). בן חכם יְשַׂמַּח אב (משלי י א, שם יה כ). דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב יְשׂמְּחֶנָּה (שם יב כה). איש אהב חכמה יְשַׂמַּח אביו (שם כט ג). — ושִׂמח את הלב: פקודי יי' ישרים מְשַׂמְחֵי לב (תהל' יט ט). מאור עינים יְשַׂמַּח לב (משלי יה ל). חכם בני וְשַׂמַּח לבי (שם כז יא). — ושִׂמח היין אלהים ואנשים: ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי הַמְשַׂמֵּחַ אלהים ואנשים (שופט' ט יג). ועי' בהמשך. — וְשִׂמַּח חיים: ויין יְשַׂמַּח חיים (קהל' י יט). — וְשִׂמח אלהים את האדם: והביאותים אל הר קדשי וְשִׂמַּחְתִּים בבית תפלתי (ישע' נו ז). שַׂמֵּחַ נפש עבדך (תהל' פו ד). שַׂמְּחֵנוּ כימות עניתנו (שם צ יה). כי שִׂמַּחְתַּנִי יי' בפעלך כמעשי ידיך ארנן (שם צב ה). ויעשו חג מצות שבעת ימים בשמחה כי שִׂמְּחָם יי' (עזרא ו כב). ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלהים שִׂמְּחָם שמחה גדולה (נחמ' יב מג). —  ושִׂמח מיגון: והפכתי אבלם לששון ונחמתים וְשִׂמַּחְתִּים מיגונם (ירמ' לא יב). — ושִׂמח מאויב: וישבו כל איש יהודה וכו' בשמחה כי שִׂמְּחָם יי' מאויביהם (דהי"ב כ כז). — ושִׂמח את האויבים לאידו של פלוני: ארוממך יי' כי דליתני ולא שִׂמַּחְתָּ איבי לי (תהל' ל ב). וַיְשַׂמַּח עליך אויב הרים קרן צריך (איכה ב יז). — ושִׂמַּח את פלוני, שִׂמַּח את לבו, במשמ' הרים והגביר את תאותו לאהבה9: ברעתם יְשַׂמְּחוּ מלך10 ובכחשיהם שרים (הושע ז ג). ויין יְשַׂמַּח לבב אנוש להצהיל פנים משמן (תהל' קד יה). שמן וקטרת יְשַׂמַּח לב ומתק רעהו מעצת נפש (משלי כז ט)11. — ובתו"מ: עשיתי ככל אשר צויתני, שמחתי ושמחתי בו (מע"ש ה יב). כל העוסק בתורה לשמה וכו' משמח את המקום משמח את הבריות (ר"מ, אבות ו א). כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות (ר' הונא, ברכ' ו:). כתיב ישמח וקרינן ישמח, זכה משמחו לא זכה משממו12 (רבא, יומא עו:, סנה' ע.). שוש תשיש ותגל העקרה בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה ברוך אתה ה' משמח ציון בבניה. שמח תשמח רועים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם ברוך אתה ה' משמח חתן וכלה וכו' ברוך אתה ה' משמח החתן עם הכלה (כתוב' ח.). — ובתפלה ובסהמ"א באותו שמוש.

— הִפע', הִשְׂמַחְתָּ, — כמו פִע': הרימות ימין צריו הִשְׂמַחְתָּ כל אויביו (תהל' פט מג). — ואמר המשורר: ולך אל כל מידעי והשמיחם במליך (ר"ש הנגיד, לך עֹשר, בן תהלים, הברמן א, 31). עד בא חליפתי עלי מר ועל מתוק אודה, ועל אדות מצרות ומשמיחות (הוא, גל מעלי, שם שם, 52). ותשמיח לכל נפש דאבה (הוא, זכר לבי, שם שם, 73). לו מעצות שכל אשר בם יעציב צרים ונפשות אהבים ישמיח (רמב"ע, אסיר אשר לבו, ברודי, סה). ותירושו להשמיח וציציו להריח ועלהו תעלה (הוא, בני הט אזנך, שם, קו). ואם ישגה בהשמיחו יפחד ליום יזיד בהחרות את חרונו (הוא, לשון דמעו, שם, קמו). 

—°פֻע', שֻׂמַּח13, — ששִׂמחו אותו, ואמר המשורר: ואיש שמח בכי תעבר המים הישטף (ר"ש הנגיד, אלוה עז, הברמן א, 9). והעיר ממשוש קמיו משמחת כמותך (הוא, לך עשר, שם שם, 30). אחת תשוע רעיתה משמחה (הוא, האעצור, שם שם, 114). בעת תזרח עלי טוב לב ישמח ביפעתך (הוא, בעת תזרח, בן משלי, אברמסון, 55).