1, ש"ז, שְׂפָמוֹ, — השׂער שעל השפה העליונה, Schnurrbart; moustache(s), בפרט בצרוף עטה (המצֹרע או האבל) על שפם: והצרוע וכו' בגדיו יהיו פרֻמים וראשו יהיה פרוע ועל שָׂפָם יעטה (ויקר' יג מה). האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שָׂפָם (יחזק' כד יז). ועשיתם כאשר עשיתי על שָׂפָם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו (שם שם כב). ובֹשו החֹזים וחפרו הקֹסמים ועטו על שָׂפָם כלם (מיכה ג ז). —  ועשה שפמו, ערך או סִפר את שערות השפם:  ומפבשת בן שאול ירד לקראת המלך ולא עשה רגליו ולא עשה שְׂפָמוֹ (ש"ב יט כה). —  ובתו"מ:  הנוטל צפורניו זו בזו או בשניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו וכו' (שבת י ו). השוחה לשתות, המים העולים בפיו ובשפמו בכי יותן (מכשי' ד א).  שפם ונטילת צפורנים אית תניי תני ברגל מותר ובאבל אסור (ירוש' מו"ק ג א). רב אמר שפם כנטילת צפרנים לכל דבר (שם). ר' חלבו בשם ר' הונא אמר שלא אהיה כאבל הזה שעוטה על שפמו ובוכה (מד"ר שה"ש א מד). — ובסהמ"א: והנכנס בשער אבלים והיה שפמו מכוסה אז היו יודעים שהוא אבל וכו', והנכנס בשער האבלים ולא היה שפמו מכוסה אז היו יודעים שהוא מנודה (פרקי דר"א יז). אותן בני אדם שמגלח ראשם וכו' מתקן זקנם ונוטל שפמם בחנם וכו', ויום שהיה האומן עושה השפמות לא היה נוטל שכר (ר"ח, שבת קכט:). ביום תגלחת הראשים היה לוקח הספר שכר, אך תגלחת השפמים היתה חנם (הכרע' ר"ת ערך פגר, תשובות דונש, 88). —  °ואמרו פיטנים ומשוררים:  לקחת כל אלה החוטא אל תתיאש כי עיניו בך תצפינה, ואם בפרע ופרם שפם ובדידת ערשך ומחנותיך תספינה (אזהרות לרסע"ג, סדור, ריג). על גן לחיו בת עיניו משמר כחרב תתהפך, ושפם שפתיו על שניו אֹדם ודר תחת נֹפך (ר"י הלוי, צבי שני אורים, זמורה ג, 343).