ש"ז, במקרא רק בהפס' שָׂפֶק, כנ' שִׂפְקוֹ, — מלֹא האגרוף המוכן להכאה1, geballte( Faust; point (serré); (clenched) fist: במלאות שִׂפְקוֹ יצר לו כל יד עמל תבאנו (איו' כ כב). כי חמה פן יסיתך בְּשָׂפֶק ורב כפר אל יטך (שם לו יח). — ובסהמ"א במשמ' ספוק (ז"א מִלוי) צרכי האדם, ובפרט בדברי שירה ומליצה: לך תדרֹש דבר חֻקה ושפקה, לך תודה עלי מימה ופתה (רשב"ג, לך נפשי, ביאליק־רבניצקי ב, 109). איש שפק2 ויגע ירגיע בחייו מהון עתק. ירושה והצלחה יתנו הון ומשניהם שפק לב (ב"ז, ב"ס מא יח–יט). — °ובמשמ' ספק ופקפוק: אחרי עמדו ויקשב סוד אלה וימצא פשר לשאלות השפק (יל"ג, הוי אחי).