*, — מלה מסֻפקה1: משידע (אבון רמאה) כמה פסקו כל בני העיר פסק כנגד כולן. מה עשו רבותינו נטלוהו והושיבוהו על שפתה אצלם, לקיים מה שנאמר מתן אדם ירחיב לו (תנחו' ראה ה).
1 [מלה זו לא באה בכל מקור אחר ואף לא ביתר הנסחאות של אותו מאמר (עי' כעת בפרט במד"ר ויקרא, מהד' מ. מרגליות ה), ואין פרושי המפרשים מניחים את הדעת, ואף נקוד המלה בשין שמאלית אין לו על מה לסמך. מן הענין אפשר היה ללמד על מושב של כבוד בלבד, ואלו מן הכתוב המובא על מושב ברֹחב (כלשון: ירחיב), אלא שאפשר שהדרשה מכונת להמשך הכתוב: ולפני גדולים ינחנו ולאו דוקא לתחלתו. גם אפשרות כזו, שיש כאן לשון שְׁפַתָּה (השוה שְׁפַתַּים וגם תָּפְתֶּה) בדומה לנאמר על הלל, שהושיבוהו שמעיה ואבטליון כנגד המדורה (יומא לה:), איננה מסתברת ביותר. אפשר שבאה כאן המלה הסתומה במק' (הושיבוה על) טפיטה, כלו' (על) שטיח, המתאימה לענין, אבל גם הנחה זו אין לה סמוכי' וזקוקים אנו לעדיות נוספות כדי להכריע בדבר.]