פ"י, שָׂרוֹט, יִשְׂרְטוּ, — חרת חריתות בעור בשרו, בפרט לאבל, einschneiden, einritzen; inciser; to incise: לא יקרחה קרחה בראשם וכו' ובבשרם לא יִשְׂרְטוּ שרטת (ויק' כא ה). אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עמסיה שָׂרוֹט ישרטו (זכר' יב ג). — ובתו"מ1: והשורט שריטה אחת על המת חיב, שרט שריטה אחת על חמשה מתים וכו' (מכות ג ה). ועי' *שְׂרִיטָה — ובסהמ"א: שלא ישרטו מלבושיו את מכתו (רש"י, שבת נ.). כתובת קעקע האמורה בתורה הוא שישרוט על בשרו (רמב"ם, עכו"ם יב יא). על ידי שישרטו להם צורות האותיות (טוחו"מ מה). — ואמר המשורר: ומה לך אחרי מותך אם יחנטוך או ישרטוך או אם ימרטוך (ריב"מ בן זבארה, שעשועים ב, דוידזון, 16).

— בינ' פָעוּ', °שָׂרוּט: ראש מוקרח וזקן מגולח ובשר שרוט לא ישמש לפני השם (רמב"ע, ויק' כא ה).

— נִפ', יִשָּׂרֵטוּ, — ששרטו את עור בשרו: אשים את ירושלם אבן מעמסה לכל העמים כל עֹמסיה שרוט יִשָּׂרֵטוּ (זכר' יב ג). — ובסהמ"א: וכשנגרר (זנב האיל) לארץ נשרט ונשחת (רש"י, שבת נד:).

— פִע', *שֵׂרֵט, — כמו שָׂרַט: ומנין למשרט חמש שריטות על מת אחד שהוא חייב על כל אחת ואחת וכו' מנין למשרט שריטה אחת וכו' (מכות כ:). המשרט בכלי חייב (שמואל, שם כא.). שאלולי היה (האדם) אוכל פת כשהוא חיה היתה יורדת בתוך מעיו ומשרטת אותו (מד"ר שמות כד). — ובסהמ"א: והעוף טמא ששיכן בחלון והוא שיהיה משרט שהרי אינו ראוי אפילו לתינוק לשחק בו (רמב"ם, טמאת מת  טו ב).