סִרְטָה

*, סירטא, ש"נ 1, — כמו שֶׂרֶט, סְרִיטָה, סדק צר בעור הבשר Einschnitt, Ritz; incision, égratignure; cut, scratch: מים מגולין לא ישפכם ברה"ר וכו' ולא ירחוץ מהם פניו וידיו ורגליו אחרים אומרים לא אמרו אלא בזמן שיש בו סירטא (תוספת' תרומ' ז יד). אחרים אומרים לא אסרו אלא מקום סירטא פניו כסירט'  הם ראש אצבעות ידיו ורגליו כסירטא הן (ירוש' שם ח ה). אחרים אומרים מקום שיש סירטא אסור אין סירטא מותר (ע"ז ל:). — וְסָרַט סִרְטָה: יסרוט לו סרטה בכותל באחד בתקופת תמוז (מד"ר בראש' לג, הוצ' תיאוד'). — ובסהמ"א: שסרט לו סרטה בכותל (והזהיר, שמות ג.). — וגם סֻרְטָה, סורטה: חבוי זקן לא יגלחו משרשם סורטה בגיזום לא יורשם (מחז' יניי, הוצ' דוידסון 23).



1 [או ש"ז בצורה ארמית.]

חיפוש במילון: