שְׂרִיטָה

*ש"נ, — מעשה השורט, וגם כמו שֶׂרֶט, שָׂרֶטֶת: והשורט שריטה אחת על המת חיב, שרט שריטה אחת על חמשה מתים או חמש שריטות על מת אחד וכו' (מכות ג ה). השורט שריטה בבשרו של חבירו שניהם חייבין (תוספת' מכות ד יג). ובבשרם לא ישרטו שרטת, יכול על חמש שריטות לא יהיה חייב אלא אחת תלמוד לומר שרטת לחייב על כל שריטה ושריטה וכו' (ספרא אמור א ב). שריטה וגדידה אחת היא אלא ששריטה ביד וגדידה בכלי (מכות כא.). דרכו של נער להיות שורט שריטה (זבדי, מד"ר איכה פתיחתא). — *ועל עץ וכד': שרט שריטה אחת על שני נסרין או שתי שריטות על נסר אחד חייב (שבת קג:). — ובסהמ"א: כמו שריטה ששורטין האומנין בצואר למצוץ דמו (ר"ח, מו"ק כח.). שרט לו שריטה בכותל למחר שתגיע חמה לכאן ירד הברד (רש"י, שמות ט יח). ואם מלאהו (את השטר) בשריטה של דיו פסול שמא העדים על השריטות חתמו ולא על גופו של שטר (רמב"ם, מלוה ולוה כז ד). הרחיק את הקיום מן השטר יתר על שתי שיטין ומלא כל הריוח שריטות דיו כשר וכו' (שם שם ז וכו'). כי החרישות שיחרוש החורש בארץ הם כמין שריטות בבשר והם עמקים שבין תלם לתלם (רד"ק, השרשים, ערך גדד). — ומ"ר °שְׂרִיטִים: וגם לפעמים אנו מתיראים לעסוק בהקזה ר"ל בחלושי הכח או במעוברת ואז אנו בוחרים בשריטים וע"י כוס המציצה (טוביה כץ, מעשה טוביה ב יג, ארץ הבחירה, פט:). — ועי' *סְרִיטָה.

חיפוש במילון: