1 ש"ז, במקרא רק מ"ר שָׂרִיגִם, שָׂרִגִים, כנ' שָׂרִיגֶיהָ, —  ענף של גפן2, Weinranke; sarment de vigne; vine-branch: ובגפן שלשה שָׂרִיגִם והוא כפֹרחת עלתה נצה הבשילו אשכלֹתיה ענבים (בראש' מ י).  שלשת הַשָּׂרִגִים שלשת ימים הם (שם שם יב).  שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה חשׂף חשפה והשליך הלבינו שָׂרִיגֶיהָ (יואל א ז). —  ובסהמ"א, גם לגבי אילנות:  הגדילו שני אילנות והוציאו שריגים ואמירים יקוץ שמא יצמחו בארץ (רמב"ם, מכירה כד ו). — °ובהשאלה לגבי בני אדם:  ויחלק (אלכסנדר) הארץ לד' ראשים גדולים ממשפחתו והמה ד' שריגי יון אשר אכלו את עם יהודה (יוסיפון, גינצבורג, קיז). — °ועל אבר האדם:  שריגי העורקים הדופקים ושריגי העצבים הפרטיים מתערבים קצתם בקצתם (פרקי משה א, א.), ולכן יתנועע תמיד זה הרוח החיוני בלב ובשריגים תנועה סבובית  אשר יקראוה הרופאים תנועת ההתפשטות וההתקבצות (ר"י אברבנאל, מפעלות אלהים ח ו). —  ואמרו פיטנים ומשוררים:  שריגים גפנם היניצה עולתה כעלתה ניצה (ינאי, קרוב' לבראש', זולאי, ז).  שריג זד שעיר טרם עמד סקרת בי למוקש ולצנין יעמד (מעתיק פלוסים, יוצרות לשבת, שקלים).  שריגים שולחו נוקד ואיכר ששו ויקריבו למלך אשכר (משֻלם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך, אלבוגן, Stud., 127). שריג העלה נצח ונֻסה בעשר ונרצה (ר"י הלוי, אפתחה שערי, זמורה ז, 30).  מאמר כבא ופקידה בהתקרבה נחנט שריג ישר ומשענת שיבה (ר' בנימין בן זרח, אהבת עזוז, סליח' ה' עשי"ת).  וגם אני לא ראיתי שריג אזרח כיפיך (ר"י חריזי, תחכמוני, שער לב).  שריג אשר מעצי גן היפי נקצב דר לחיו ממקום מחצב יקר חצב (שם, שער נ). —  ומ"ר °שריגות:  וזה השורש עם כל שריגותיו לקוח ממקומות רבים בעלי העיון  (ר' דוד מרוקא מרטיקא, זכות אדם, יין לבנון, 10).