שֵׂרוּף

°, ש"ז, —  כמו שרפה, נוהג בספרות ובדבור 1.



1 [מלה זו הֻנחה ע"פ גרסה משֻבשת, כגון ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף או אימת שירוף בתנח' צו ב, במד"ר שה"ש ז ט ועוד, במק' אימיכסירוס שהוא ביונ' μίξηϱος, שרוף למחצה, ועי' קרויס, Lehnw. II 35 ובבבלי סנה' צב: נכתב בשבוש אחר: והומק סודו, וברש"י:  הימק סורו או הומק סידו, ועוד, שנפרשו כפי שנתפרשו.

ואמנם הובא מירוש' תרומ' ג ז: מה נפיק מביניהון לסירוף הכרי נפק מביניהון, אבל הנכון בגרסת הגר"א (המובאה בהערת הרידב"ז): נשרף הכרי. ]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים