שָׂתַר

1, קל לא נמצא במקרא.

— נִפע', וַיִּשָּׂתְרוּ, — נפרץ, נבקע, aufbrechen; crever; to burst open: ויך את אנשי העיר מקטֹן ועד גדול וַיִּשָּׁתְרוּ להם עפלים (ש"א ה ט).



1 [הוא הפעל הבא בתו"מ ובסהמ"א בצורת *ב. סָתַר במשמ' הָרַס וכד', והוא הבא בכתיב שתר במשמ' פרץ (כגנב) בארמ' של תעודות יֵב ממצרים, וכן סתר בארמ' שבתו"מ ובסור', באשור' שֻתֻּרֻ, הרס, בערב' דרומ' וצפונית شتر וכן בכוש' שׁתר. ועי' *ב. סתר, הערות.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים