תַּאַב
°, ש"ז, — אהבה, תשוקה, ואמר הפיטן: לך גלוי צפוי תאב רגוגי (אליה בר שמעיה, אריה ביער, סליח' יום ב). כפלח הרמון ורדים הדורים הומשל רקתך בתאב הדורים (אנעים חדושי שירים, יוצ' א פסח, מחז' איטל' א, קד:)1.
1 [בפיוטי יניי, זולאי לז: תולדות תם ותע, תם לתאב ותע לתעב, המכֻון: לְתָאֵב ולא לְתַאַב, כנקוד המהדיר.]