תְּאַבְדֵּעִי
§ 1, ת"ז, — רוצה מאד לדעת דבר מה, סקרן, והשתמשו בה בספרות העברית החדשה: ברחו גם הילדים הפראים והתאבדעים אשר עמדו סביב (חמדה בן יהודה, תחת השקד, לוח לונץ תרס"ד). — ובמשמ' מעורר חשק לדעת: כי אמנם אין לך בעולם מחזה יתר מענין ויתר תאבדעי מזה של יחס עמי ארפה לאנגלי (השקפה שנה ג א).
1 [כך כתב המחבר, ואמנם בלשון הדבור רווח תְּאַבְדֵּעַ, אלא שבדרך כלל נדחתה מלה זו מפני סַקְרָן (לדעת).]