ש"ז, במקרא1 רק מ"ר תְּאוֹמִים, תּוֹמִים, סמי' תְּאוֹמֵי, תָּאֳמֵי, — שני יִלּוֹדים2 שנולדו בלדה אחת, באדם ובבעלי חיים; Zwillinge; jumeaux; duplets: וימלאו ימיה ללדת והנה תוֹמִם בבטנה (בראש' כה כד). ויהי בעת לדתה והנה תאוֹמִים בבטנה (שם לח כז). שני שדיך כשני עפרים תְּאוֹמֵי צביה (שה"ש ד ה). תָּאֳמֵי  צביה (שם ז ד). ועי' *תְּאוֹמָה, תָּאַם, *תְּיוֹמָה.  — ובתו"מ: האשה שילדה ולדות הרבה וכו' והמפלת תאומים וכו' (כרית' ב ד).  לשני אחים תאומים בעיר אחת (סנה' מו:) מה התאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדיהן דדן נסתם3 וכו' (מד"ר שה"ש ד ה, שני שדיך) — *ותאומים, ככנוי לאחד משנים עשר המזלות, כך גם במדע העמים:Zwillinge; Gemaux; Gemini, Twins: ואחר החושך מה אתה בורא אמר ליה תאומים, ומפני מה אתה בורא תאומים שעתיד לראות אדם באור ובחשך מפני שמול תאומים אדם (פסי' רב' כ , מתן תורה). שנים עשר מזלות ברא הקב"ה וכו' ואלו הם טלה שור תאומים וכו' (בריתא דר"ש הקטן ה). ועי' מַזָּל. — ובסהמ"א: ועל טלה ושור אצלת כחך בהתיחדם והשלישי תאומים כשני אחים בהתאחדם (רשב"ג, כתר מלכות).— וגם מ"י °תְּאוֹם, במשמ' אח מן התאומים, Zwillingsbruder;frère jumeau; brother: והיא לבדה נולדה מאביה מאין תאום ותאומה (רש"ט פלקירא, המבקש לב). ואולי הוא אחי שמש וסהר ועל כן הם קראוהו תאומם (עמנואל, מחב' יג, ירדן, 239). — °ותאומי סיאם, תאומים שאין גופיהם נפרדים לגמרי, נוהג (ע"פ השמוש בלשונות אחרות) בספרות ובדבור.