*, ש"ז, מ"ר תְּבָלִין1, תַּבְלִין, המשמש גם כמ"י, סם המוסיף טעם לתבשיל, Würze; assaisonement; seasoning: ביצה שנתבלה בתבלין אסורין, אפילו חלמון שלה אסור, מפני שהוא בולע (תרומ' י יב). נפל לתוכו (לתוך יין של מעשר שני) דבר ותבלין והשביחו (מע"ש ב א). תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד או משלשה אסור ומצטרפין (ערלה ב י). תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדרה וכו' (שם שם טו). המוציא וכו' תבלין כדי לתבל ביצה קלה (שם ט ה). האלפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין (שבת ג ה). בש"א תבלין נדוכין במדוך של עץ ובה"א תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן (ביצה א ז). האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעסתה (שם ה ד). ובכולם הכהנים רשאין לשנות באכילתן וכו' ולתת לתוכן תבלין חולין ותבלי תרומה, ד"ר שמעון, ר' מאיר אומר לא יתן לתוכן תבלי תרומה (זבח' י ז). נותן אדם דבילה או גרוגרת לתוך המורייס כדרך שנותן תבלין , לא יסחטם להוציא מהן משקין, בתבלין מותר (תוספת' תרומ' ט ז). התבלין והשנונית לבור בטבול יום (שם טבו"י א ב). אמר לו קיסר לרבי יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף, אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף (שבת קיט.). תבלין זכר לתבן, חרוסת זכר לטיט (פסח' קטז.). כך היו אומרים תגרי חרך שבירושלים באו וטלו לכם תבלין למצוה (ר' אלעזר בר' צדוק, שם שם). רב הונא ורב חסדא חד אמר כל הקדרות כולן צריכות מלח ואין כל הקדרות צריכות תבלין וחד אמר כל התבלין מפיגין טעמן ומלח אינה מפיגה טעמה (ביצה יד.). — *ובמשמ' סם רפואה, תרופה Arznei; médecine; remedy: ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תורה תבלין2 (ב"ב טז.). — *ומ"י: חילפיי שאל לר' יוחנן ולר"ש תבל מהו שיאסר ביותר ממאתים, א"ל אין תבל ביותר ממאתים וכו' אם צמקו יש תבל ביותר ממאתים וכו' אם בשלו יש תבל ביותר ממאתים (ירוש' ערלה א ד). רבנו עשה סעודה לאנטוניונוס בשבת, הביא לפניו תבשילין וכו' א"ל אותן ערבו לי יותר מאלו, א"ל תבל אחד הן חסרין וכו' שבת הן חסרין (מד"ר בראש' יא)3. — *ובהשאלה לקול: אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר, ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה כדי ליתן תבל בנעימה (ערכ' ב ו). — ובסהמ"א: כמו התבלין המנעימים את המאכל (ערוך, ערך תבל). בימות החמה אוכל מאכלים הקרים ולא ירבה בתבלים (רמב"ם, דעות ב ח). והראה לי פסק שכתב על זה כמי שלא ראה מאורות, פרזלא מערב בחסף טינא ותבלין יש בו בריר חלמות (חיד"א, מעגל טוב, 35). וכתבתי לאיש ידוע והשיב דברים מחוסרי תבלין (שם, 85). — ואמר הפיטן: טנף תבלין שאור שבעיסה מבליע (שלמה הבבלי, ארח צדקה, סליח' מנח' יוה"כ). — ואמר המשורר: אנוש ריקם וקורא בספרים אני תוך ים, בלא תרן ומלח, ומלח מבלי פת, אין דברים היטעם חיך תבלין מבלי לח (ידעיה הפניני, שיורי ברכה, 23).